החלום והניגון

ב"ה

גם אנחנו צריכים חלום. בחושך שלנו, שגם כן יורד לפעמים בצורה פתאומית. השמש זרחה, החיים האירו ופתאום ברגע קט החיים נהיים קשים ואפלים. ונראה לעתים שכל מה שחשבנו שהוא בנוי נעלם, ואנו נאלצים לצאת מאותה יניקה שהיתה בילדותינו. את הבאר-שבע שלנו, משם דלינו את מקור החיות, ששם הרגשנו סוג של יציבות ואהבה, אנו נאלצים לעזוב וללכת הלאה אל חרן – גלות, תסכול, כעס ועולם של אנשים שלא כולם מבקשים את טובתינו. מיטת האהל האהובה הפכה למיטת אבן קשה. וגם אם הדברים אינם קורים בקיצוניות כל-כך, גם אנחנו זקוקים לחלום.

רבי נחמן מברסלב

ומאין הוא יבוא? מאיפה צומחת לנו בתודעת השינה, כאשר מסביבנו חשוך, והשליטה שלנו כבר שוחררה, ודווקא הפחד יכול להתגבר כי הכל לא ידוע, וכאן אנו טועמים חלקיק קטן של מוות – מאין רואים פתאום חזון חדש? כמו אצל יעקב, ברור שחלום שיש בו בשורה, תמונה של משהו שיכול לתת לנו כוח, היא לנו הפתעה גדולה. וכמו יעקב, כאשר החסד העליון שופע עלינו ומשפיע רעיון ונחמה, גם אנחנו נאמר 'אנכי לא ידעתי'. ובכל זאת החלומות שמהדהדים בנו משקפים לנו אורות שקיימים בתוכנו, כמו שאמרו בגמרא שאדם חולם על מה שהוא חושב עליו ביום. ואולי צריך לדייק ולומר – אדם חולם על דברים שמתרחשים בקרבו פנימה, גם כאשר הביטוי המפורש הזה לא התגלה במוחנו בצורה הזו.

יש בחלום חידוש גדול, צורת הסתכלות שלא יכולנו לדמיין אותו כאשר היינו בערנות ובשליטה. ויש בה מסרים חדשים, שלפעמים מתגלים כחלקיקים קטנים של נבואה. אך ניצני הנבואה האלו שורשם באדמה שכבר קיימת בתוך הנפש, טמונים שם בזרעוני הנשמה הטהורה שניתנה בתוכנו. כך הדבר אצל כל אחד ואחת, וביותר הדבר מתגלה בנשמות שעובדות על עצמם בזמן המודע שלהם, מטהרות ומזככות את תודעתם הפנימית וממלאות אותה שאיפה ורצון. אצל אנשי עבודה, אצל צדיקים אמיתיים, החלומות הם שיקוף של שאיפותיהם העמוקות ביותר.

ככל שהתודעה שלי יותר נקיה ומלאת אור, כך חלומותיי יהיו מלאות הארה ונבואה

וכך ר' נחמן מסביר שאיכות החלומות מושפעת משני כיוונים. אחת מהן היא לפי האוכל שאדם מפנים. אי אפשר לברוח מכך שהמציאות הגשמית שלנו משפיעה גם כן על המודעות. וככל שהאוכל יותר מבורר, שהחומרים שאנו שואבים לתוכנו הם יותר מתוקנים, כך השפעתם עלינו תהיה יותר מבוררת ומכוונת. אך ההשפעה היותר חזקה באה מאיכות המודעות שיש בקרבנו בזמנים הערניים. ככל שהתודעה שלי יותר נקיה ומלאת אור, כך חלומותיי, אותם מחשבות בלתי מוגבלות שמופיעות כאשר הדעת שלי משוחררת לגמרי משליטה, יהיו מלאות הארה ונבואה. או במלים אחרות, החלום משקף באיכותו את המצב הפנימי שלי. התוכן יכול וצריך להיות חדש, דברים שלעולם לא יכולתי לחשוב עליהם כאשר אני מודע, אך אורם מושפע מהמציאות הנפשית הקיימת בי כבר.

ונראה שהחלומות מבשרות לנו בשני כיוונים. הם מאירות בנו את העתיד שלא ידענו, את המציאות שתתגלה לנו בהמשך הדרך, ומאידך הם פותחות לנו צוהר לדברים שכבר קיימים בתוכנו שאולי לא ידענו או שמנו לב אליהם. כמו כל דבר, ההארות האלה יכולות להיות מאירות ומנחמות, או מפחידות וקשות. ייתכן שהדברים שמתגלים לי אינם רצויים. אך גם בחלומות כאלה יש מתנה גדולה, שיקוף חזק שיש בידינו לעבוד איתו בכמה צורות. אפשר לחקור ולתקן את הקושי המתגלה, או אפשר להחליט לדלג עליו, לומר בפה מלא 'החלומות שוא ידברו' וכך לפזר את כוח החושך השולט עלינו. אפשר להתענות על החלום, בתנועה של תשובה שתשנה את פנימיותנו העקומה במקצת, או אפשר להתגבר בשמחה לחיים, ולקחת כל בשורה קשה כמנוף לשינוי חיים מאיר.

אך כמובן שאיפתנו היא לחלום חלומות כמו של יעקב, חלומות שיבשרו לנו דרך, גם אם היא ארוכה, שייתנו לנו הבטחה של קרבה ושמירה מאת ה', חלומות שיהפכו גם את פסיעותינו לכיוון הגלות לריקוד של התחלת הגאולה. חלום הסולם המקשר שמים וארץ הוא אב כללי לכל חלומות החיבור והבשורה שמשרים את ההוויה הפשוטה שלנו בשאיפה מעבר לכל דמיוננו. וגם אם לא כולנו הגענו לדרגתו של יעקב, בתוך כל אחד ואחת מבצבץ לו לפחות חלום אחד כזה.

כי האדמה הפוריה בנפש שזרעי הגאולה הפרטית שלו, וגם הגאולה הכללית יותר שהעולם נע לכיוונו במודע או שלא במודע, מושרשים שם הוא הניגון המתנגן בעולם מתחת למציאות הגשמית. כך הזוהר הקדוש מתאר את בריאת העולם – בתוך האותיות של מאמר בראשית, חומר הגלם של העולם, נושבת רוח שהיא התנועות, הנקודות. כמו מלה שכתובה בלי ניקוד, שמחכה לתנועות כדי לדעת איך היא תתבטא וכך למצוא חיים של תקשורת, כך העולם הוא בנוי מרצף של אותיות שמחכות לרוח הנושבת כדי לתת להם כיוון. אך באמת, מספר לנו הזוהר, גם הגוף וגם הרוח, גם האותיות והנקודות, מונעות ע"י הכוח שחי בעולם עוד לפניהם הלא הוא הניגון. בעולם האותיות והכתב הביטוי הוא טעמי המקרא, הצלילים שבהם קוראים את האותיות המנוקדות. ובחיים גם כן ישנו ניגון המתנגן בתוך החיים, בתוך ההסתוריה, בתוך המעשים וכוונותיהם. העולם המעשי והגשמי הוא אמנם עולם הביטוי, ובלי האותיות החיות הניגון הוא מעל לעולם, אך המרחב שבתוך כל דיבור ושירה חיים, שבתוכו כל אדם וכל פעולה מתרחשים, הוא מרחב של שירה וניגון.

את תנועת התשובה אפשר לתאר כתנועה של עידון פנימיות האדם להרגיש ולשמוע את הניגון המתנגן בחייו, בחייה, הפרטיים והכלליים יותר. וככל שאנו נעשים רגישים לניגון, כיוון החיים שלנו יזרום יותר עם הכיוון הכללי שלשם הכל נועד, ולכיוון המסויים שבשבילו נבראתי. הפתיחות להקשיב ולשמוע תלויה הרבה ברצון שלנו, אך יש רגעים שהדבר נשמע גם בלי תנועה רצונית ברורה, ואלה רגעי הפלא בחיים, כאשר נפתחת הנשמה 'בלי כוונה'.

הרבה פעמים הכיוון שלנו לא ברור, ותחושת אי הוודאות, תחושת המתח והחושך, משאירה אותנו על מטה של אבנים באמצע הלילה, בלי לדעת לאן פנינו מועדות.

וכך הם גם כן חלומות. בדרך כלל הבשורה שבהם משקפת את התנועה המודעת שאנו לוקחים, מעצימה ומבהירה את הכיוון שלקחנו במודע. אך הרבה פעמים, כמו אצל יעקב, הכיוון שלנו לא ברור, ותחושת אי הוודאות, תחושת המתח והחושך, משאירה אותנו על מטה של אבנים באמצע הלילה, בלי לדעת לאן פנינו מועדות. ובתוך הלילה הזה יכול להופיע חלום עם ניגון. הניגון מרגיש לנו חדש, כי לא שמענו אותו עד עתה. אך באמת לאמיתו, הניגון מתנגן לו מתחת לפני שטח חיינו תמיד, וברגע החסד נפתחים לנו האזניים לשמוע אותו בתוך אותיות החיים שאנו חיים. וכך טעמי המקרא הופכים לנו לטעמים של ממש – כיוונים וסיבות שמגלים לנו את ניגון החיים.

גם אנחנו צריכים חלום. גם אנחנו צריכים לשמוע את הניגון, לגלות את המרחב שבאמת כבר קיים בתוכנו, מחכה לבטא לנו את החזון שלו, ולמלא את העולם המעשי שלנו בהארה שתיתן לנו כוח אין-סופי ללכת בדרך, ולעבור את כל מה שיש עליו. גם אנחנו צריכים לשמוע שה' שומר עלינו בכל אשר נלך, ושנחזור באמת לאדמה האמיתית שלנו, בגשמיות ובפנימיות. גם אנחנו צריכים להתעורר יום אחד ולומר בפלא – 'ואנכי לא ידעתי'.

שבת שלום

רז