ואני תפילה 

ואז בלילה | אולי | יש תקוה | יש סליחה | יש סיכוי | יש אהבה | יש אפשרות שביום הבהיר כשמול העיניים מאיר כשמש: שלא אני המלך שאין עוד מלבדו

וכמובן שהדבר הולך גם פנימה – לחפש לעצמינו, בתוך תוכינו, שופטים ושוטרים שישמרו אותנו בדרך אמיתית, לא ליפול ולא להיבהל מתהליך ההתחדשות

וחלק מהתשובה הוא ההכרה שכל ה'רע' איננו מגדיר אותנו, ומסביבו ובתוכו יש אור של נחמה שמוביל את העולם להיות "יותר ויותר יפה".

עיקר המוקד בשבת זו איננה בפה, ועל ה'דברים' הקדושים של משה רבינו.. לא – המוקד הוא העיניים. אותם עיניים דומעות ומפוקסות כאחת. כי זהו שבת חזון

יש פן אחד שמבוטא בפרקי אבות – 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות, כי אלמלא מוראה איש את אחיו חיים בלעו'. ופן זה אנו רואים ברחובות שלנו

אלה אינם סותרים אלא חלק מתנועה אחת. הביטול לה', התפילה המסורה באמת הולכת עם הכוח הגדול של העוצמה האנושית להתעורר ולפעול

כדי להיות מוכן לחיבור, לזוגיות, לאהבה, לבניין של ספירת יסוד; להיות פתוחים לנקודה בתוכנו שמוכנה להיות צדיק, צדיקה ולחיות לא רק למען עצמינו

כי בעומק הלב והנשמה אנו יודעים שזהו גילוי של נצח, של עם ישראל העתיק שנולד לתוך עם ישראל הצעיר, של התקשרות חדשה לאדמת הקודש, לרעיון של עצמאות

עומדים אנחנו בדום, ואיננו נכנעים לייאוש, אך איננו יכולים להמשיך בעבודה באותה צורה כמו לפני. יש בשתיקתו של אהרן את הביטול והקבלה, אך יש בה ג

ושוב, עצם היכולת לבחור היא היא החירות הגדולה – החודש הזה לכם, הבטיח לנו ה'. ההתחדשות נתונה לנו - להתעורר, ולשמוח ולהאמין

פתאום הכוחות השולטים בי נהפכים נשלטים, פתאום התורה שהיתה כפויה עלינו נהפכת לרצון, פתאום האהבה ברורה, והפחד נמצא אצלם דווקא והימים ימי משתה

וכך, אולי, נוכל לטעום השנה לא רק את ה'מעין עולם הבא' הקבוע של השבת, אלא גם את קץ הימים שחנוכה נוגעת בו תמיד.

יש רק געגוע וגם אחרי אחד הנר הוא לא שלי להשתמש לנכס רק לראות ולהתגעגע לכסוף

חושדים אנו, ולפעמים בצדק, מחידושים. אך ביסוד בחנוכה רוצים אנו לראות בכל לילה אור חדש. ובחיים שמתחדשים בחנוכה ומוארים ממנה, מתפללים אנו לראות

והשאלה העמוקה מה יותר חזק, יותר עמוק – ההתחדשות או הגעגוע והחיבור אל השורש והמקור?

כשיש כבר שבע נרות, אפשר כבר להביט נכחה אל התהום, ולבטוח באור שלנו להחזיק שמה. הלבנה כבר צומחת, יש אור בחושך, וכמעט אפשר יהיה לקחת את הדרך אל

כי נרות הם כלי החיפוש תמיד. 'אחפש את ירושלים בנרות'.. כי אפילו תנועת ההדלקה, שמעידה על הנכונות להתעורר, יקרה היא מאוד ויש בה את תקוות החלום

בשיח הפוליטי, ואף בשיח בתוך החברה, התקבלה בתוכנו תפיסה זרה ומוזרה שטוענת – אם אני צודק אתה טועה, ואם את צודקת אז אני מושפל

בכל יום צריך לחפש את המציאות המיוחדת של היום. ובחנוכה, שעניינו התחלה וחינוך, בכל יום צריך לראות שהאור מקבל עוד מימד ומשמעות

וקרואים אנו לראות כל אחד את נרות חברו, נרות חברתה, לקבל אור ולפרסם את נס ההארה הייחודית שלהם