חג ה(ב)חירות

ב"ה

ישנו אור מיוחד של השגחה השנה בקרוב עלינו החג הקדוש. זכינו ליום של בחירות לפני כמה ימים. ואף שההקשר של בחירות אלה מעלה קושי עמוק בלב רובנו, מכל מיני סיבות, דווקא עצם עניין הבחירות הוא בלב ליבה של החירות שאנו מתקרבים לזמנה המיוחד. הדבר מרומז באופן פלאי בכך שהמילה חירות חבויה בתוך המילה בחירות. אפשר לומר שכח הבחירה הוא יסוד החירות האמיתית, שאפשר למצאה דווקא בתוך התורה המחייבת.

ישנן שתי בחירות שאנו נפתחים להן בפסח. הראשונה הגלויה והמפורסמת היא כמובן בחירתו של הקב"ה בעם ישראל. הוא, אשר בחר בנו והבדילנו מן התועים והוציאנו ממצרים, גילה לנו את בחירתו הגדולה. ה' דווקא הוציאנו ממצרים בשיא השפל, במ"ט שערי טומאה, כדי להדגיש עד כמה היציאה הזו היתה בחירתו יתברך – לראות אותנו בפוטנציאל שלנו ולא בנפילתינו, להנהיג אותנו בדרך אל האור הגדול עוד לפני שהיינו 'ראויים' לו. שמחה עצומה לנו שבחר בנו בחסדו.

ושוב, עצם היכולת לבחור היא היא החירות הגדולה – החודש הזה לכם, הבטיח לנו ה'. ההתחדשות נתונה לנו - להתעורר, ולשמוח ולהאמין. ובעומק, להיות עם המצות, עם הפסח, ואפילו עם המרור.

והבחירה השנייה, סמויה יותר, צפונה בעומק ליבנו, התחילה ממשה רבינו ונמשכה אל תוך נשמות עם ישראל: הבחירה לצאת, 'ללכת אחריו בארץ לא זרועה'. מוכנים אנו לבטל את החמץ, בוחרים לשבת בליל הסדר – כן, אפילו הבן הרשע שאנחנו. מקבלים אנו את הדרך גם בלי לדעת את כל פיתוליה. באותו לילה שהיה כאור גדול, שמנו דם על הדלתות, ונשארנו בפנים ודווקא שם קיבלנו את הפסח – את הפסיחה הגדולה שהאיר בנו ה'. בחרנו להיגאל.

ויש בחירה גם היום, לא רק למי ינהיג אותנו בחוץ, אלא אולי בעיקר מי ומה ינהיגו אותנו בפנים. אפילו למי שבוחר לקיים את המִצווֹת ואת המַצוֹת יש בחירה גדולה. מה יניע אותנו, מאיפה תבוא האש? האם היא האש של שריפת חמץ, או אש הצלי לקרבן פסח? או חלילה אש הנרות שבהם ה' מחפש את ירושלים ביום הדין? מה השאיפה בבדיקת חמץ? האם אנו רוצים למצוא משהו, או דווקא לגלות שהכל נקי לגמרי? ובשורש הכל – האם אנו מפחדים או מתלהבים, מלאי יראת קודש של אהבה או יראה נפולה?

אלה השאלות של בדיקת חמץ, כי ר' נחמן האיר שלא רק החמץ יכול לחסום אותנו מן ההארה הגדולה, אלא גם יראה לא מתוקנת. ובשורש, כפי שר' חסדא האיר בגמרא, מציאה היא נקודת ההתחלה של הבדיקה, אך יותר עמוק יודעים אנו שהמציאה היא נובעת מהחיפוש. והחיפוש נובע מחיפושה העמוק של הנשמה בתוך תוכי. ויש לי בחירה בחיפוש הזה – על איזה צד היא תבוא. חיפוש של חמץ כדי לשרפו או (גם) חיפוש של אור פנימי שיוכל להבעיר את חיי ואת העולם סביבי בהתלהבות ועומק של התקשרות אל ה'. ביעור החמץ איננו סוף האש אלא תחילתו, מובילה אל ה'דם ואש ותימרות העשן' של הגאולה. ובלב כל חסיד של ר' נחמן – האש שלו שתוקד עד המשיח (ואחרי). ובאור החג הוא האש של צלי קרבן הפסח.

ושאלת הבחירה היא אישית, וגם לאומית. קרבן פסח עצמו הינו בבחינות מסויימות קרבן יחיד, ואנו קונים אותו מכספנו אנו. אך במובן אחר הוא קרבן ציבור, הנוגע אל ההשתייכות שלנו לכלל, שהוא עצמו חלק יסוד בכלל הגדול של הקב"ה בעולמו. ובמובן הזה הבחירה אינה נוגעת רק לנקודתי האישית, איזה בן אני בוחר להיות, וכמה אני מוסר עצמי לדרך, והאם אני מניע את עצמי מפחד או שמחה. הבחירה היא גם בחירתנו הכללית – איזה עם ישראל אנו בוחרים להביע עתה, ולאן אנו חותרים, וכמה החירות האמיתית תהיה דרכנו ודגלינו.

ושוב, עצם היכולת לבחור היא היא החירות הגדולה – החודש הזה לכם, הבטיח לנו ה'. ההתחדשות נתונה לנו - להתעורר, ולשמוח ולהאמין. ובעומק, להיות עם המצות, עם הפסח, ואפילו עם המרור. ובשלושה דברים אלו אנו יוצאים ידי חובה, ונכנסים לידי בחירה. ואנו מתפללים לאחד את הבחירות של הלילה הזה, ושל הזמן הזה. הבחירה האישית שלנו תוּאר מבחירתו של הקב"ה בנו, וכך נצא מעבדות לחירות גם במישור הלאומי.

וה' בחסדו הגדול יחבר את בחירותינו לחירות הגדולה המאירה מלמעלה בזמן הזה, ונזכה לשמחה גדולה, ולגאולה שלמה.

חג שמח

שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה

רז