ואני תפילה 

אם לומר את האמת, יש בכל זאת קול אצלי בפנים שרוצה לשמוע את הגילוי של יעקב, שמתפלל שתוסר הסתימה, שהמחסום יורם ונוכל לדעת מה יקרה לנו

אנחנו כולנו, שרויים בתובנה מסודרת ומובנית ולא מחדשים את חיינו בצורה משמעותית, ומתוך כך התיקונים הם קטנים

את הסוד של דינה קשה להכיל בעולם הזה. המפגש איתו כנראה מועד לפורענות, כמו המקום בו הוא קרה – שכם. אך הסיפור המשיך הלאה וגם הוליד משיח

מדהים לחשוב שכל תפילותיו של יעקב על השמירה והברכה בדרכו, וברכתו של הקב"ה בחלום הלילה נהיו תלויים ברגע אחד של צניעות וענוה של רחל

למה לא אהיה יהודי ניגש נגיש מכיל סטירות סתירות נסתרות

החיבור לעולם החושך כדי לגלות כי 'אכן יש ה' במקום הזה' הוא צד אחד, ישנו גם צד פנימי עמוק של ישראל שיודע להיכנס פנימה ולהפרות מבפנים את החיים

כך הם גם כן חלומות. בדרך כלל הבשורה שבהם משקפת את התנועה המודעת שאנו לוקחים, ומעצימה ומבהירה את הכיוון שלקחנו במודע

כי איש אמת חייב לבחור, גם מול הפחד, גם מול ההבנה של כל הצדדים. וכאשר בוחרים, צריך ללכת עם הבחירה, ולקבל על עצמינו את תוצאותיה. או אולי יותר

וגם אם איני אותו איש שישב רק באוהל, ואם תמימותי למדה פרקים חדשים של חיים, ולבי יודע אהבה וכאב חדשים, בעומק נשמתי הנני אותו איש תם, רוצה עומק

השתחוויה, ביטול, מלכות – אלה הם דברים שיוסף חלם עליהם. והחלום היה אמתי. אך לכל אלה אין משמעות וחיים בלי שהם יבטאו איזה נקודת קרבה ועומק.

כל מלה, כל ברכה, כל רגע של תפילה הוא אחר, מיוחד ומשמעותי בפני עצמו. כמו רגעי החיים המשתנים המושפעים עלינו

הייתי רוצה שייפתח אצלי הרצון לגשת לפיוס. פיוס בין כל חלקיי ומידותיי ודחפיי. פיוס בתוך המשפחה, פיוס עם הדתיים, פיוס עם החילונים