התיקון והגילוי

יש צמד של תנועות של האדם הרוחני, זוג שהולך יחד בחיי האדם, אם ירצה ואם לא ירצה. הרבה אנשים בוחרים להתמקד באחת מהתנועות האלה כתנועה העיקרית, ולעתים מתעלמים או ממעיטים בערך השנייה. אך באמת הן שני צדדים של אותו מטבע, משלימים ומאירים אחד לשני וביחד האדם נשלם וגדל. ולפעמים אני מרגיש שכל התובנות שלי, כל הלימודים העמוקים (והפחות עמוקים) שאני מקבל בחיים מסתובבים סביב הציר שיוצרים הזוג הזה. בהסתכלות מסוימת אני מוצא את עצמי מדבר הרבה על הציר הזה, ומחפש את אמיתו.

הצד האחד הוא עולם התיקונים. בהסתכלות של עולם התיקונים, כל מסע החיים הוא מסע השלמה של חסרונות ופגמים שפגמתי אני, או שירשתי, או שאני קשור אליהם מעצם היותי אדם ויהודי ובן למשפחה המסוימת שלי. מחפש אני להשלים את עצמי, את העולם, לפעול לתקן את השבר שיצרתי או שגיליתי בחיים – שלי ושל הסובבים אותי. כל ערך התנועה שלי נמדד בכמות ואיכות התיקון שאני יכול לפעול. כל הצלחה – וחור גדול של המציאות שחיכה לי מתמלא. כל מעידה – והעולם נפגם יותר ויותר, לפעמים על סף ייאוש. ובעולם התיקונים, חשבון הנפש, ההתבוננות על מה, מתי ואיך אני צריך לעשות, מסתובבת סביב השאלה – איך מגיעים ליתר שלמות?

יותר מדי זמן אני, ואנחנו כולנו, שרויים בתובנה מסודרת ומובנית ולא מחדשים את חיינו בצורה משמעותית, ומתוך כך התיקונים הם קטנים ולא פועלים את ההשלמה המיוחלת.

במשך החיים ציר התיקונים הופך רחב יותר, ומתעמקים בלבי התובנות על היקף התיקון הנצרך, ואני טועם בצורה רחבה יותר את ההצלחות או הכישלונות שלי. וכמובן אין עולם התיקונים מתמקד רק בי: כך אני רואה את התנועות בעולם, את המהפכות הגדולות, את היוזמות, את היצרים שמתגלים סביבי, בעמי ובעולמי - בהשקפה של השאיפה אל השלמות והתיקון.

כך אפשר לחוות את הרגע המכונן בפרשה – כאשר יהודה ניגש אל יוסף, ויוסף מתגלה לאחיו. יש כאן תנועה אל ההשלמה של אהבת האחים, אל תיקון החור שנפער במכירת יוסף, אל פתרון החלומות העלומים של יוסף שנראו הזיה אך חיכו בסבלנות להשלמתם ובאורם. המסע הארוך והכואב של האחים הנצים פתאום נראה מגיע אל תיקונו, לפחות בפוטנציאל. ויוסף נראה מחכה לאותה תנועה – תנועה של תשובה, של לקיחת אחריות, של הכרה בצורך העמוק לכפֵּר ולהשלים את העוול הגדול.

אך יש רובד אחר לגמרי, הסתכלות אחרת, ולימוד אחר שמקורו בצד השני של החיים – עולם הגילוי. בעולם הזה המדד העומק הוא ההכרה וההתחדשות. העבר, הפגמים והמשקעים משמשים פה רק לרקע לאור חדש, לתורה חדשה שמתגלה – למתבונן באמת – כל יום, כל רגע. המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. כל התעוררות חדשה, כל לילה וכל בוקר הם גילויים של אורות חדשים, של הארות, של הופעות אלוקיות שעוד לא ראינו. והם אורגים יחד מסכת של לימוד אינסופי, של גדילה שאין לה מטרה מסוימת, או נקודת השלמה.

הגילויים האלה גם מוציאים לאור דברים עלומים בפוטנציאל, אפשרויות שלא היו נראות לעין. ואלה אינם השלמות אלא חידושים, הופעות של צלם האלוקים שעוד לא נגלו לעולם. ומהמקום הזה, תנועתו של יהודה שניגש אל יוסף, הייתה תנועת גילוי כפול. הגילוי האחד הוא מלכותו וכוחו העצום של יהודה, שעד לאותו רגע היה נראה כשלימזל, איש שכל תנועה שלו נידונת לכישלון בסופו. ופתאום הוא ניגש אל יוסף אך אולי באמת – אל עצמו. והגילוי השני הוא הארתו של יוסף – לא רק בהשלמת חלומותיו, ובתיקון הקשר שלו עם ה', אלא בעיקר בתובנה העמוקה שלו – אתם חשבתם לרעה, אלוקים חשבה לטובה. הסיבוב הגדול שה' סיבב את משפחתנו הייתה לגלות ולהאיר השפעה אחרת לגמרי – 'למחיה שלחני אלוקים לפניכם'.

ובעולם הגילויים, תנועתו של יהודה – 'ויגש' שהוא גם לשון פיוס, וגם לשון מלחמה וגם לשון תפילה, כולם בחבילה ובתנועה אחת – היא תנועה חדשה. יש בה מעולם ה'תשובה העילאה', שאינה מחפשת לתקן את המעוות אלא להניע את העולם אל ייעוד חדש, למרחב רוחני שעוד לא התגלה. היא תנועה של התחדשות, של מוכנות לשנות את התמונה הקיימת ולהיכנס לסיפור חדש.

ושני העולמות האלה – עולם התיקונים ועולם הגילויים – משיקים אחד לשני, מחפשים ומשלימים אחד את השני. כי עולם שהוא רק גילוי מתעלם מהחושך, מהקליפות, ותוצאות הפעולות שלנו בחיים, ומכאב העולם. ועולם שהוא רק תיקונים אינו ממלא את הייעוד המרכזי של החיים – לגלות, להכיר, לדעת את ה' ואת הארתו בעולם. וכך יד ביד הם לוקחים אותנו אל יעד המסע הלא-ידוע של חיינו.

הפלא הגדול של פרשת ויגש הוא ששני הצדדים האלה באו לידי ביטוי בתנועה אחת – ויגש. היא הייתה בו-זמנית ניסיון לתקן ולכפר, להשלים נקודה שהייתה חסרה במשפחה ובעולם הרבה זמן, וגם גילוי חדש, לא צפוי, לא מוזמן, של כוחות ומלכות, של אהבה וחידוש אלוקי. ומאור הפלא הזה, החיבור הייחודי של גילוי ותיקון, יכולים אנו למשוך אט-אט את תודעתנו אל המציאות הזו בחיינו – לצעוד לכיוון התיקון והחידוש בתנועה אחת, לגשת אל אמת החיים ולהתפלל להשלים ולהתחיל בבת אחת.

אני בחיי הקטנים כוסף כל הזמן לאומץ ופתח לגשת. יותר מדי זמן אני, ואנחנו כולנו, שרויים בתובנה מסודרת ומובנית ולא מחדשים את חיינו בצורה משמעותית, ומתוך כך התיקונים הם קטנים ולא פועלים את ההשלמה המיוחלת. צריכים אנו את כוח הגדלות של יהודה – לגשת לחיים, לחשוף ולהיחשף מול ה', מול כל העומד מולנו, ולבקש להתמסר – הן תיקון והן לגילוי. דבר גדול קורא לנו, אם נאזור אומץ מיהודה.

ואם עוד לא אזרנו אומץ, אפשר כבר להתחיל להתפלל על זה, לחפש את זה – בחיינו הפרטיים, בחיינו הגדולים כעם ישראל, ובעזרת ה' נאיר ונתעורר, ונגלה את יוסף, את הצדיק, את השפע הגדול שה' שלח לנו למחיה ולפליטה גדולה.

בעזרת ה'.

שבת שלום

רז