ואני תפילה 

ולבל נטעה – משה רבינו הוא אדם עם חסרונות כמו כולנו. כך מאירה תחילת הפרשה כאשר יתרו חותנו יכול להאיר בכנות לא טוב הדבר אשר אתה עושה

מוצאים אנחנו את עצמינו כאילו מחוץ לתורה, לא מחוברים, ולעתים אף לא חיים אותה. אך גם בתוך חיים אלה יש תורה, סוד התורה, לבה הפועם שמסתתר פנימה

תן סימן שאוכל להכיר אבל לא להתנכר תן לי להכיר אבל לא כמו כף היד שלי אלא כמו ענן אהוב

ובימים אלה, שמיום ליום כאב החיים בארץ גובר, ונשמות יקרות נלקחות, ומותירות אותנו זועמים וחסרי אונים, באה התורה להזכיר לנו: אלה הם נשמות

התורה היא ביטוי ושיקוף של העולם הרוחני שלנו. יש בה בחירה, ובתוכה שבעים פנים, ודרכים שונות ומגוונות. והיא מדברת גם אל אלה שיצאו מגדרה ומדרכה