בעזרת ה' ברוך הוא
ישנם שתי עבודות בדרך לארץ ישראל. אפשר להסתכל עליהם כ- "סור מרע, ועשה טוב" אך ההסתכלות הזו מטעה. באמת הם שתי נקודות, דרגות, בחינות, הסתכלויות, תובנות, עבודות שמי שרוצה להגיע לארץ ישראל, מי שרוצה להיות יהודי – (לא, ישראלי) - באמת חייב אותם.
בראשונה התעסקנו בפרשות האחרונות. הנקודה היסודית שבנה אותנו כעם, שבונה את הנפש לעבודתה היא יציאת מצרים. המסע לתוך מצרים ושעבודה, כור הברזל בה למדנו עבודה קשה וסבל, מרירות הגלות, ובתוך כל אלה צימאון, זעקה, ורצון (לעתים רבות חבוי) לחירות – נקודות אלה הם אבני יסוד שלנו בבניה הרוחנית שלנו, הן כעם והן שנשמות פרטיות. ומסע היציאה – ההכרזה, המכות, השחרור, קריעת ים סוף, ואף מלחמת עמלק – הינו לא רק לימוד אלא מעבר, שבכל שנה, בכל פרק זמן בסיפור שלנו אנו עוברים אותם, נשברים ונבנים, נופלים משתעבדים ויוצאים לחירות.
מוצאים אנחנו את עצמינו כאילו מחוץ לתורה, לא מחוברים, ולעתים אף לא חיים אותה. אך גם בתוך חיים אלה יש תורה, סוד התורה, לבה הפועם שמסתתר פנימה. ישראלי אמתי מחפש אותה, יודע שהיא קיימת איפה שהוא גם אם אינו יכול לראותה.
כל כך יסודית היא נקודה זו שגם פנים אחרות של חיינו הרוחניים מיוחסות אליה. 'אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' היא פתיחת מתן תורה. גם המן שירד, שלכאורה אינו חלק ממהלך היציאה משעבוד, מתואר כך: "ערב וידעתם כי הוציא ה' אתכם ממצרים". זהו המטבע בו הוטבענו, ורב קוק מאיר שפסח, והמצה שאנו אוכלים הוא ביטוי לרגע הפיכתנו לעמו של הקדוש ברוך הוא – 'ולא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'.
הנקודה השנייה, שמתגלה בפרשת השבוע שלנו כדבר חדש לגמרי, בלי ציפייה, בלי הכנה גלויה ארוכת-טווח, בלי באמת לספר לנו לפני כן, היא נקודת התורה ונתינתה. במובן מסוים היא יותר פנימית ויסודית מיציאת מצרים, כי היא אינה מתבטאת או נובעת מהסיפור ההיסטורי שלנו. היא איננה התפתחות שמתייחסת לפגם ותיקון, לחסרון ומלאותה. היא נקודה שורשית – שלנו ושל כל העולם – והתגלותה היא כמו חשיפת סוד שהיה טמון מאחורי כל רגע וכל עיקול בדרך, בתוך כל חוויה ומקרה ורצון. "כי הוא חייך ואורך ימיך".
אחרי מתן תורה, יודעים אנו שהיא המהות האמתית של החיים, שהיא גילוי הרצון העליון, שהבריאה הגדולה בתוכה אנו חיים מבטאת אותה על כל רבדיה – מן הפשט עד הסוד ופנימית ממנו. אצל אנשים מסוימים נראה שלימוד התורה היא עוד מצוה חשובה, היא צורך עמוק כדי לקיים את מצוותיה, היא עוגן בתוך הטירוף של העולם. כל אלה אמנם נכונים, אך התורה היא גם עמוקה מכל זה. כפי שתיאר אותה רבי נחמן, היא הריאות של היהודי, שנותנים לו לנשום, היא מרכז החיים, ובאמת היא נמצאת בתוך כל דבר, בתוך כל חלק של הבריאה – אפילו בתוך ההסתרות, העבירות הקליפות. שמה היא אינה מתגלה אלא מתחבאת, כוספת שמישהו אמתי יבוא ויגלה אותה, וכך היא התלבשה בתוך העולם הגשמי שלנו, שמתחת לכל גילוי שלו ישנו מאמר, דיבור אלוהי, שמחיה אותו.
הביאה הפתאומית למדבר סיני, שכנראה תוכננה מראש, ואף הייתה מרומזת למשה (תעבדון את האלקים על ההר הזה), גילתה לנו את מקור חיינו. לרגע כל המסכים נבקעו, וראינו את הקולות, את קול השופר, את האותיות שהם אטומי הרוח שלנו. ובתוך לבנו יודעים אנחנו כי מצאנו את זיווגינו, את משאת נפשנו. נקודה זו היא לב החיים – היא מחיה את תפילותינו, היא מלמדת את הווייתנו, היא הדבר הבסיסי בקיום שבו התקשורת האלוהית הראשונית חיה בה.
יש לה – לתורתנו – רבדים שונים, ולפעמים החיים אינם מתפרשים על פי הרובד הגלוי שלה. ומוצאים אנחנו את עצמינו כאילו מחוץ לתורה, לא מחוברים, ולעתים אף לא חיים אותה. אך גם בתוך חיים אלה יש תורה, סוד התורה, לבה הפועם שמסתתר פנימה. ישראלי אמתי מחפש אותה, יודע שהיא קיימת איפה שהוא גם אם אינו יכול לראותה. הנשמה מחפשת אותה, רוצה אותה, דבוקה בה. הגילוי של התורה היה כדי לגלות נקודה זו. וכך 'יראתו' – יראת שמים יכולה להתגלות על פנינו, כפי שמשה רבינו האיר לעם ישראל. ואם רק לא נבהלנו, היינו יכולים להיכנס אליה בצורה מפורשת לנצח. אך גם במצב שלנו היראה/ראיה האלוקית מרחפת מתחת לפנים בגלל אותו מעמד.
במובן הזה חיי ארץ ישראל לא ממש יכולים להתקיים בלעדיה, גם כאשר כל המראה החיצוני מסתיר אותה. ובדרכנו הארוך אל הארץ, שהיא בעצם הסיפור האמתי של כל התורה, מפגשינו עם התורה היא לא רק אבן יסוד אלא האוויר שאנו יכולים לנשום בה.
וכאשר נקודת התורה מתאחדת עם נקודת יציאת מצרים, כבר בתחילת הגילוי, בדיבור הראשון של עשרת הדברות, לרגע החיים הארץ-ישראליים ממלאים אותנו. הדיבור (שמתגלה ב'מדבר' – לא רק בסיני אלא אולי אפילו ביתר שאת במדבר יהודה, והנגב, וכל מקום מדבר בארץ) והחירות (שמתגלה בישוב הארץ ופיתוח החיים המעשיים כאשר הם לא משועבדים) הם המפגש האמתי עם הארץ. מהות החיים, הקול המתגלה בתוכם, ומנגד כל המסע לצאת ממה שחוסם אותו, וכל החיים שנבנים בדרך הארוכה – אלה הם היסודות עליהם חיי ארץ ישראל בנויים.
דברים גדולים מגלה לנו התורה, נקודות שהן מצד אחד מעבר להכלה שלנו, ויחד עם זאת נטועים עמוק בתוכנו. ונתפלל שנשמע אותם עמוק כאשר נקרא את עשרת הדברות, כאשר נגיע אל מדבר סיני, ונתכונן באמת לצאת ממצרים. לב העולם, לב התורה, לב החיים קורא לנו אל הארץ ואל החיים שממלאים אותה.
שבת שלום חברי וחברות קהילת ואני תפילה
רז
留言