ואני תפילה 

וכמובן שהדבר הולך גם פנימה – לחפש לעצמינו, בתוך תוכינו, שופטים ושוטרים שישמרו אותנו בדרך אמיתית, לא ליפול ולא להיבהל מתהליך ההתחדשות

ובתוכה אדם יוכל לומר באמת: אנא זמין למיהוי [אני מוכן להתהוות]. והאדם, כל איש ואישה, יכול להתהפך לילד וילדה שוב, נערים המחפשים את דרכם אל ה

וחלק מהתשובה הוא ההכרה שכל ה'רע' איננו מגדיר אותנו, ומסביבו ובתוכו יש אור של נחמה שמוביל את העולם להיות "יותר ויותר יפה".

עיקר המוקד בשבת זו איננה בפה, ועל ה'דברים' הקדושים של משה רבינו.. לא – המוקד הוא העיניים. אותם עיניים דומעות ומפוקסות כאחת. כי זהו שבת חזון

היא פה | איתנו | באפסיות שלנו | בארציות שלנו | בארץ האהובה | הנמוכה | החולפת | והנצחית

וכך בנותיו של צלפחד, למרות היותו מחַדֵש 'נכשל', עמדו וחיפשו את החידוש שהיה להן ברור שחייב להימצא. ובלי פחד מהמעמד, מהמנהיגים הגדולים

ונראה נקודה אחת פשוטה של אמונה שנצרכת לנו היא הידיעה שה' שומר עלינו גם בלי שנדע מהסכנות. בלק שכר את בלעם, נביא עם כוחות בפיו שלא ידענו עליו

עם וארצו הגיעו זה אל זו והיו בונים ומושלים ופורחים נעשו קשים זו לזה זה לזו נעשו מדובקים זה לזו זו לזה

האחדות שהם שאפו אליו לא היתה מבוססת על שוויון, אדרבה העולם שלהם הכיר באי-שוויון, שהוביל ליכולת השפעה

כי יש כוח בארץ להתגבר על הפחדים, האישיים והלאומיים, וגם אלה שהם יותר רחבים ונוגעים לעולם כולו. וגם התורה עצמה ופרשת שלח שבתוכה נותנת כוח

הנפילות הן קשות, כואבות ומאכזבות. אך כולם כולם הם תורה. ובהיותם תורה יש להם קדושה ואור כמו כל התורה

יש פן אחד שמבוטא בפרקי אבות – 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות, כי אלמלא מוראה איש את אחיו חיים בלעו'. ופן זה אנו רואים ברחובות שלנו

כדי להיות מוכן לחיבור, לזוגיות, לאהבה, לבניין של ספירת יסוד; להיות פתוחים לנקודה בתוכנו שמוכנה להיות צדיק, צדיקה ולחיות לא רק למען עצמינו

אך בין כל הפנים | שהנצח לובש | יש אחד מיוחד | אותו אבקש | הפוך על הפוך | מסתתר, אך אמת

עומדים אנחנו בדום, ואיננו נכנעים לייאוש, אך איננו יכולים להמשיך בעבודה באותה צורה כמו לפני. יש בשתיקתו של אהרן את הביטול והקבלה, אך יש בה ג

בפורים אנו נפתחים בשכרות, ב'בסומי'. בפסח אנו נפתחים עם שאלות, עם 'פסיחה' שמזיזה אותנו במודע' וגם מתחתיו ומעליו, למקום חדש

פתאום חטא העגל הפך זכות, כפי שמבטיחים לנו חז"ל על כל תנועת תשובה מאהבה – זדונות נעשים זכויות

ובאה 'אמו', אותה פרה אדומה שצבעה הוא גם כן מזוהה עם הדין והצמצום והשמאל, ובמותה ותהליך שריפתה מגלים שיש בה ערך דווקא באפרה

יש עניין שהכל יתהפך לטובה. וההתהפכות, שאורה ממלא את פורים שאינו רק עוד חג של הצלה וישועה אלא בעומק מאיר את 'ונהפוך הוא', היא עניינו של השלג

אני מתחבר הן לצד הגלוי, המפורש, הידוע, ה'ישר' של התורה, הצד שבו אני מבין בצורה ברורה איך להתנהל וללכת. ואני מתחבר גם לחיפוש האין סופי