הנחמה - פתח של תשובה

ב"ה

נראה שדרך הנחמה איננה ישרה. יש בה פיתולים ולפעמים נדמה שהיא אף מתקדמת אחורה ולא קדימה. דברים שחשבנו שעברנו אותם שוב אינם ברורים, וצפה השאלה האם באמת ישתנה משהו. ובכל זאת כפי ששמענו בשבוע שעבר – נחמו נחמו עמי, דברו על לב ירושלים וקראו אליה. ר' שלמה הסביר פעם: הכפל ב'נחמו' הוא מתוך חוסר האמון שלנו בנחמה, בגאולה. בפעם הראשונה אין לנו כוח להכיל שבאמת יש גאולה, אז צריך לקרוא לנו שוב ושוב, ולדבר על ליבנו.

וגם השבוע נשמע מישעיהו: "שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך...". חלק עיקרי בתנועת הגאולה והנחמה היא הצורך החוזר ונשנה לחַזֵק. קשה לנו להאמין בטוב – הן בשל חוסר האמונה שלנו והן בשל מאורעות המציאות שכביכול מורות אחרת. ומול זה יש שבע נבואות של נחמה שהתקינו לנו חז"ל – הרבה יותר מנבואות הפורענות שאנו קוראים, מכיוון שנדרשת הדגשה כפולה ומכופלת כדי לעבור את מחסומי הנפש לאמת הטובה.

וחלק מהתשובה הוא ההכרה שכל ה'רע' איננו מגדיר אותנו, ומסביבו ובתוכו יש אור של נחמה שמוביל את העולם להיות "יותר ויותר יפה".

התזכורת הגדולה קוראת לנו בשני מישורים – ברובד של אמונה וברובד של התבוננות. בתוך עולם האמונה ישנה הדגשת הקשר – "'התשכח אשה עוּלה מרחם בן בטנה – גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך". הבסיס הגדול ליסוד האמון והאמונה שלנו הוא הרבה מעבר לישורות השכל. הוא עומד באמת יותר עמוקה – של התקשרות של אהבה שאיננה יכולה להתפורר למרות כל מהמורות ומאורעות הזמן. וכאשר אנו מבינים כך את הקשר שלנו – האישי והכללי – אל הקב"ה, יש עטיפה אמיתית של נחמה שמתחילה לרדת לעולם.

המישור השני הוא קריאה להתבוננות על המציאות. ר' נחמן אמר – העולם נעשה יותר ויותר יפה. 'שאי סביב עיניך וראי..." – למי שעיניים בראשו יכול לראות איזה נקודה מתקדמת אנו, והעולם כולו, הגענו אליו. ולמרות שברור לנו יותר מאי פעם חוסר השלמות של העולם ושלנו בתוכו, והשבר ניכר על פנינו וליבנו, אף-על-פי-כן כל זה נמצא בתוך מציאות מתוקנת ומקורבת הרבה יותר מאי פעם לתמונה של גאולה. פתאום אפשר לדמיין את הדיבור – רוב ישראל נמצאים על אדמתם. פתאום יש שפע רב כל כך עד שהמחסור הוא – האם יהיו מספיק ביצים לפסח, או איך נאכל את כל סוגי הפירות והירקות בשנת השמיטה. ואין אנו עוצרים להבין באיזה שפע של חיים אנו נמצאים. וגם אם באופן פרטי אנו מגלים נקודות של משבר עמוק ואמיתי, אפשר לשאת עיניים מסביב ולראות את הנחמה פורחת מול העיניים.

אין בדיבורים אלה להמעיט בכאב, בזעקה, בנקודות ה'אין לנו על מי לסמוך' שאנו חשים תדיר בזמנים אלה. אך הנחמה איננה מחליפה את הכאב אלא ממלאת אותו באור מקיף גדול שלא רק נותן כוח לחיות איתו, אלא מראה כיוון של שלמות וגאולה לשם הכל צועד ורץ. ואם ישעיהו, שדיבר דיבורים אלה בדמיון גמור, כאשר מסביב העולם היה בכיוון של חורבן והתפרקות, מצא ראִיָה ולב לדבר על הגאולה, אנו שכבר רואים ניצנים וסימנים גדולים - ואף יותר מזה – צריכים לפתוח את הלב והעיניים לאור הגדול. ועם המשברים והכאבים הגדולים שאנו חשים בכל הרמות, קולו של ישעיהו קורא בתוכנו ולנו – גם באופן האישי – לעשות כלי בפנים שיכול לקבל נחמה.

חז"ל, בהכירם בעומק את נבכי הנפש שלנו לדורותינו, קבעו להתעסק בנחמה זו במשך שבעה שבועות, כולל אותם ימי תשובה של אלול שאמורים להיות מלאי כיסופים ותיקון. כנראה שחלק יסודי מהתשובה הוא הנחמה. וכך לימד רבינו נחמן בתורה הבסיסית שלו על התשובה – תורה ו': צריך להיות בקי בשני דרכי התשובה – בקי ברצוא ובקי בשוב. ויש לכך כל כך הרבה ביטויים. אולי אחד מהם אפשר לתאר כך: צריך לדעת איך להיות ברצוא-רצון, איך לכסוף ולהתגעגע, להיות בתנופה קדימה של גדילה ותיקון. וצריך להיות בקי בשוב – בחזרה אל עצמינו, אל הטוב שיש בנו כבר עכשיו, אל הנחמה וההכרה של נקודת האמת והאהבה שאינה עוזבת אותנו לעולמים, אפילו בשאול תחתיות.

כי דווקא אחרי שצללנו אל מעמקי הכאב, ושם אנו יכולים לראות את כל הפגמים וה'רע' שיש בתוכנו, את העולם המושחת והשבור שלנו, ואת הדרישה לתיקון ושינוי גדול, צריכים להיות בקיאים איך להיות בתשובה בתוך זה. וחלק מהתשובה הוא ההכרה שכל ה'רע' איננו מגדיר אותנו, ומסביבו ובתוכו יש אור של נחמה שמוביל את העולם להיות "יותר ויותר יפה". ה'בקיאות' הזו היא קריטית לאותו חלק של ה'רצוא' גם כן, כי בלעדיו לא רק שאין לנו כוח לעבוד איתו, אלא אנו באמת מפספסים חלק גדול מן התמונה השלמה.

ה' יברך אותנו באור של נחמה, ובפתיחות לקבל ולהכיל את הגאולה המגיעה אלינו, ומתוך כך נידחף לתקן ולהשלים את המלאכה במהרה.

שבת שלום ברים וחברות קהילת ואני תפילה

רז