ב"ה
כתוב בגמרא שהחכמים רצו לקבוע לקרוא כל יום את קריאת שמע ופרשת בלק. היה נראה להם שפרשה זו יסודית ונצרכת כמו קריאת שמע. וכל שנה, בהתקשרי מחדש לפרשת בלק, אני מחפש להבין את נקודת היסוד הנשקפת בפרשה זו.
קריאת שמע היא יסוד של אמונה – ה' אחד, ובתוך כך אני קרוא להתקשר אליו יתברך, להכניס אותו ולאהוב אותו בכל לבי, בכל דרכי, בכל מאורעותיי. ההבנה של רמת המהותיות של פרשות אלה ברורה לכל יהודי, דתי או לא-דתי, מקושר או פחות. בלי קריאת שמע ישראל אינה ישראל, יהודי אינו יהודי. לקשר לפרקים אלה עוד פרשה מצריכה הבנה שפרשה זו היא יסודית ומהותית לתודעה שלנו, לאמונה שלנו, כמו קריאת שמע. ואם אמנם חז"ל בסוף הוציאו את הפרשה מהדרישה היום-יומית, אין זה גורע מעוצמתה של הפרשה בחיינו.
ונראה נקודה אחת פשוטה של אמונה שנצרכת לנו היא הידיעה שה' שומר עלינו גם בלי שנדע מהסכנות. בלק שכר את בלעם, נביא עם כוחות בפיו שלא ידענו עליו בכלל.
ונראה נקודה אחת פשוטה של אמונה שנצרכת לנו היא הידיעה שה' שומר עלינו גם בלי שנדע מהסכנות. בלק שכר את בלעם, נביא עם כוחות בפיו שלא ידענו עליו בכלל. יש לו איזו שהיא הקבלה אפילו למשה רבינו, כי על הפסוק "לא קם בישראל כמשה" אומרים חז"ל: בישראל לא קם אך באומות העולם קם – בלעם. וכוח הנפש הזו עמדה עלינו לתקופה, וחיפשה לפגוע בנו במקומות הרגישים ביותר. תחילה הוא ניסה לקלל אותנו, להשתמש בכוח הדיבור אל ה' כדי להמית עלינו אסון.
הדיבור עם ה' הוא יסוד החיים הרוחניים שלנו, ואפילו לעתים הגשמיים. יש בעם ישראל אמונה גדולה בפה שלנו, ביכולת שלנו להתקשר אל ה' דרך המלים והבקשות שלנו. ומי שיש לו כוח בתפילה נחשב אצלנו מאוד. ומתוך שהיא עוצמתנו, היא גם המקום הפגיע ביותר לנו. קללה אמתית, מפי אדם שיש לו קשר מסוים עם הקב"ה, יכול באמת להשפיע. בלעם, כפי המתגלה, היה בעל כוח כזה. אם היה נרתם בכוחו אל המאמץ אל הטוב בעולם, ייתכן שהיה מביא ישועות כמו שמשה רבינו ידע להביא. אך נטיית הלב שלו נטתה אחרת.
אחר הכישלון הגדול, בסוף הוא נתן עצה לפגוע בנו במקום הרגיש האחר שלנו, הבית וההתקשרות הזיווגית. בתחילה הוא התפאר מהכוח הגדול שגילינו שם: "וירא את ישראל שוכן לשבטיו", "מה טובו אהליך יעקב". אך בסוף הוא הבין ואף ייעץ שזה המקום הפגיע שלנו, המקום בו עדיין (אפילו עד היום) אנו נופלים ואיננו יודעים להחזיק עצמינו. בתחילה הוא ניסה ב'פה שלמעלה', ואחר כך עבר ל'פה שלמטה'.
ושתי התנועות האלה קרו בלי ידיעתנו, ובמיוחד הניסיון לקלל אותנו בפה שנעשה מרחוק, כאשר שכנּו בלי ידיעה למרגלותיו. אך ה' ער הנה לא ינום ולא יישן. ומעבר לדעתנו הפך ה' כל קללה לברכה, כל ניסיון להתרוממות, כל דיבור רע לאור גדול. עד היום חלקים מדיבוריו של בלעם נמצאים בתפילות שלנו.
ולהכיר בזה, להתחבר לברכה הגדולה הזו היא יסוד באמונה שלנו, כמעט כמו האמירה שה' הוא מלך העולם. כי בברכות אלה גילה ה' את ההשגחה התמידית שלו עלינו. דבר זה איננו רק אור גדול שאנו צריכים לרוות נחת ממנו. הוא דרישה גדולה - לסמוך עליו יתברך, להאמין בן, ולהתמסר לאהבתו: "ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך". מהות האהבה הזו המשלימה את "ואהבת את ה' אלקיך" של קריאת שמע היא מהות עיקרית בעבודה שלנו. באמת היינו צריכים לומר את ביטוי האהבה הזה כל יום, אך בבחירה של איזה פסקה יותר מהותית, כמובן נבחרה קריאת שמע.
והדבר חשוב כל כך תמיד, ובמיוחד בדורנו בעולם ההסתרה שאיננו רואים תמיד את הברכות, שלא לדבר על האיומים, חייבים אנו להפנים אהבה זו ולחיות אותה כפליים. כל ימינו אנו הולכים בעיוורון של בלעם, שאינו רואה איך מלאך ה' בא, ברחמים כדברי רש"י, לנסות לעזור לו לא לעבור לסטרא אחרא. אצל בלעם שנאתו התגברה, אך גם אנחנו צריכים כל יום להתפלל לראות את המלאכים – מלאכי הרחמים – הנשלחים לנו כדי לשמור עלינו, כדי להסיט אותנו לדרך טובה. וגם אם חס ושלום אנו נופלים, וכך נפלנו גם לעצתו השנייה של בלעם, ה' שם לנו צדיקים שיעמדו בפרץ, כמו פינחס, ויעצרו את המגפה.
הודיה גדולה צריכים אנו כל יום, למרות כל הצרות, למרות כל החוסר-ידיעה. ובתפילה גדולה זו אנו קוראים, קוראים לה', בפרשת בלק: "הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה... יזל מים מדליו וזרעו במים רבים... הן עם כלביא יקום." אנא ה' פתח לנו את האמונה ואת האהבה הגדולה, ותן לנו לראות ולהבין כמה אתה שומר עלינו, אוהב אותנו, קשור אלינו בכל רגע ורגע גם כאשר אנו איננו רואים, גם כאשר איננו מצליחים, גם כאשר אין בנו כוחות יותר.
שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה
רז
コメント