הביטול שבהוד

ב"ה

עם קבלת הבשורה הקשה על האסון בהר מירון אנו מקדישים דבר תורה זה

לעילוי נשמת הנפטרים, לרפואת הנפצעים ולחיזוק המשפחות ועם ישראל

יש מַעֲבר גדול שאדם אמיתי, רוחני, צריך לעשות בחיים. וכדי לעשות את המעבר, צריכים להיות מוכנים לזעזוע לנפש. אך מי שמוכן, אחרי הזעזוע, ועובר - הנפש מתמלאת שמחה, שאין כדוגמתה לפני כן. הוא דורש כוחות גדולים, ובתמורה מפכה את הנפש בעוצמות. לתנועה זו יש הרבה תאורים, וקשת של שמות. אך אפשר להתחיל לגעת בה עם מילה אחת – ביטול.

המילה הזו, המפוארת בעולם החסידות, והמפחידה בעולמות אחרים מסויימים, מתארת את המוכנות של אדם להכיר בדבר הגדול ממנו, ולהשליך עצמו לתוכו, לקבל את הדבר הגדול וללכת בעקבותיו, גם במחיר שינויים דרסטיים של החיים. היא המתחילה עם הביטול הגדול והעיקרי, וגם מסתיימת בו: הביטול לקב"ה. לתת לעצמות האין-סופית של ה' להיות המלך, המנהיג, הקובע בחיינו, ולהאמין שהוא יתברך מנהיג לטוב – טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. ומתוך ביטול זה באה המוכנות לחיות חיים המזדהים איתו (בשאיפה) וההולכים אחריו (לפחות ברמת הרצון). ובתנועה זו מתבטאת יראת שמים, אותה חוויה ברורה של הכרה במציאות ה' הגדולה עלינו בצורה אין-סופית. רב קוק הזכיר בהקשר זה את דיבורו של אליהו הנביא בתנא דבי אליהו: יראתי מתוך שמחתי, ושמחתי מתוך יראתי. בתנועת יראה וביטול זה הנשמה מלאה שמחה וכח. וביטול כלפי ה' היא ההתחלה והיא גם הסוף, היעד, המטרה.

כדי להיות מוכן לחיבור, לזוגיות, לאהבה, לבניין של ספירת יסוד; להיות פתוחים לנקודה בתוכנו שמוכנה להיות צדיק, צדיקה ולחיות לא רק למען עצמינו, חייבים אנו את אור הביטול והקבלה של לג בעומר. ומתוך כך יש כוח למלכות הקדושה שתתגלה

ובדרך הביטול עובר גם אצל הצדיקים האמיתיים הגדולים, להיפתח, לקבל, להאמין בכוחם של הצדיקים, שעצמם ביטאו בשלמות את הביטול הגדול לה', ולשמוח בדרכיהם, אורם, עצתם, תורתם שפתחו לנו בעולם. ראשון היה משה רבינו, בו האמינו כל עם ישראל ביחד עם אמונתם השלמה בקב"ה. ודורות אחריו הגיע ר' שמעון בר יוחאי, ופתח שער ברור לתנועה הזו עם החברייא הקדישא שלו. הוא היה הרבי הראשון שחסידיו היו 'חברים'. כל תנועת הגדלות שלו התבססה על אהבה ודיבוק, שהיא המידה הראשונה הנצרכת כדי באמת להתבטל. כמו שאנו מתבטלים בצורה מסויימת לאישה, לאיש שלנו, וכמו שילדינו מנהיגים את חיינו בדרך החיים שלנו מפני אהבתינו הגדולה אליהם, כך (ואולי יותר) האהבה שפתחו ר' שמעון וחבריו פתחה את שער הביטול לעם ישראל – ביטול אל הגדלות, אל האור, אל המהלך הרוחני, אל הארת הקב"ה בעולם.

ובביטול זה, שהרגשתה דורשת לפעמים שחרור וויתור, אין באמת ביטול של ה'אני' שלנו, של האישיות המיוחדת והדרך המיוחדת של כל אחד ואחת בעולם. אדרבה אותה מיוחדות מתעצמת, כיון שהיא מקבלת כוח ממעבר אליה, היא חלק – חלק מיוחד - מדבר אדיר וחזק. בתודעה הפרטית שלנו הרבה פעמים תנועת הביטול היא מפחידה, מאיימת, מעוררת רצון לשים הגנות. אך כאשר 'נכנעים' לה מגלים שבאמת לא היה פחד כלל, ושאנו יותר גדולים ואמיתיים בעקבותיה. הקטנות של החיים התרחבה, והפחדים נמוגים אל מול האמונה הגדולה הנשפעת לתוך הנשמה. כך היא דרכם של הצדיקים האמיתיים. וכך הוא אורו של ר' שמעון בפרט, שלא רק ש'אפשר לסמוך עליו בשעת הדחק', אלא כוחו ואורו, תורתו ותפילתו פותחים לנו תמיד שערים.

עד כדי כך פתח ר' שמעון את השער, שאפילו מותו הפך לאור גדול. ההילולא, מילה שבמובנה המילולי משמעותה 'חתונה', החגיגה הגדולה של יום פטירתו של צדיק, מקבל את שורשיו ביום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי, ל"ג בעומר, שכל עם ישראל מחובר אליו בצורה כזו או אחרת. וביום זה מתגלה אור גדול, הלא הוא 'הוד שבהוד'. כי ההוד הוא אורו של תנועת הקבלה והביטול שמהדהד בתוך נשמותינו עמוק. ובהוד שבהוד הסתלק (מילה שבארמית משמעותה 'התעלה') ר' שמעון והאיר אור גדול. ואנו, אלפיים שנה אחרי, עדים להתפשטות האור הזה שאיננו דועך – לא רק במירון בלג בעומר, אלא בכל פינה של העולם היהודי-ישראלי.

המידות שבאות אחרי הוד בספירת העומר, אותן שתי ספירות המאירות כבר אור של כלליות, של חיבור, של להיות מלאים מעבר לעצמינו – יסוד ומלכות – מקבלות את כוחם בעולם מה'הוד שבהוד'. כדי להיות מוכן לחיבור, לזוגיות, לאהבה, לבניין של ספירת יסוד; להיות פתוחים לנקודה בתוכנו שמוכנה להיות צדיק, צדיקה ולחיות לא רק למען עצמינו, חייבים אנו את אור הביטול והקבלה של לג בעומר. ומתוך כך יש כוח למלכות הקדושה שתתגלה – הן ברמה הלאומית והן ברמה האישית. גם ההשפעה האמיתית של האדם, המלכות שלו אינה יכולה להיות נובעת רק מעצמו. חייב אדם להיפתח למה שמעבר אליו, אליה, כדי להאיר את מה שבאמת יש בפנים.

וכך אחרי לג בעומר כל ימי ספירת העומר כוללים יסוד או מלכות. מי שנפתח לאור הופך לאדם שיש בו ביטול, ומתוך כך חי מעבר לקטנות של עצמו. כל איש ואשה שמתמלאים מאורו של ר' שמעון כבר אינם חיים רק בשביל עצמם, ונקודת 'צדיק יסוד עולם' הטמון בתוכם, והמלכות שלהם- ההשפעה העומדת בעולם הזה – מתגלים בדרכם הייחודית.

ואפשר לומר זאת כתפילה בל"ג בעומר – 'פתח אותי רבונו של עולם, אבי, אוהבי, המרחם, לאור הגדול שלך בעולם, לצדיקים האמיתיים שלך בעולם. עזור לי לכבוש את פחדיי, את קטנותי ותן לי הכוח להתבטל, להיפתח לתורה העמוקה, לעצות הקדושות, לדרך האמיתית שגילית לנו דרך ר' שמעון בר יוחאי ואחריו כל הצדיקים והצדיקות האמיתיים. הריני רוצה להיות מוכן להתבטל, ואם אין בי כוח, ואני סגור ושבור, בידך לפתוח אותי ולגלות לי שבאמת יש בי גדלות, יש בי מלכות, יש בי משהו מעבר לעצמי. עזור לי לשמוח בנקודה הזו, ולקבל ממנה כוח – לתקן את מה שצריך לתקן ולהאיר את מה שצריך להאיר. וקיים בי "נסה עלינו אור פניך ה', נתתה שמחה בלבי". ' אמן.

לג בעומר שמח

שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה

רז