תפילת ה-נ' ההפוכה

ב"ה

דבר תורה זה מוקדש לשלום כוחות הביטחון והעם היושב בציון.

אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם. משפט מפורסם ומכונן של חז"ל, מקורו בעניין הלימוד, אך השלכותיו מסתעפות על כל החיים. כשלונות, נפילות, מחסומים הם הדרך העיקרית ללימוד אמיתי, גדילה רוחנית, התקשרות. לפעמים היה מתחשק לשמוע את המשפט ההפוך – אין אדם נכשל אלא לעמוד על דברי תורה. אך לצערנו לא כל הכשלונות מובילים למקום טוב, או נובעים מהדרך הרוחנית שלנו. יש מהם שמבטאים רק אנוכיות ועצלנות. אך אולי אולי... אולי אפשר להפוך כשלונות ללימוד.

כך הם למשל כל הכשלונות של ספר במדבר, שבעיקר מתחילים השבוע בפרשת בהעלותך. הנפילות הן קשות, כואבות ומאכזבות. אך כולם כולם הם תורה. ובהיותם תורה יש להם קדושה ואור כמו כל התורה – עשרת הדברות, שמע ישראל, יציאת מצרים. כל אות בכל פרשה בכל ספר של התורה מלאה קדושה. ולחשוב שיש אור עמוק וגדול גם בפרשת המתאוננים, בפרשת תאוות הבשר, במכפישי המן, ועוד – המחשבה הזו היא חלק חשוב מספר במדבר. וטמונה בפרשה הזו תפילה – יהי רצון שכל נפילותינו יהפכו לתורה, שכל כשלונותינו יעמידו אותנו על דברי תורה, שכל 'שוב' מתוך ה'רצוא ושוב' של החיים יהיה מהדהד באור התורה עד שתהא שלהבת עולה מאליה, ונוכל להבין את עומק החיים.

את התאוות שלנו, את הפחדים ושעמום, והאנוכיות שכולם מובילים אותנו אל שברים גדולים – אותם אנו צריכים לתקן, אבל לא רק לתקן אלא להפוך, להדליק באור הקדוש. ואולי את זה מבטאים אותם שני נונים הפוכים המופיעים פתאום בלב הפרשה.

וכמו שלימדנו התורה, לפעמים צריך להתעכב על עניין אחד הרבה זמן – חודש, שנים – ולפעמים אפשר תוך חצי יום לעבור הלאה. כל תחנה במסעינו במדבר הכיל איזה עניין שהיינו צריכים ללמוד, להבין, לתקן, לעבור. ויש אשר ייעלה הענן, ואפשר לנסוע הלאה, תוך שעות ספורות. אך יש תיקונים ולימודים אחרים שאורכים הרבה יותר זמן. ולכולנו ישנם עניינים שלוקחים שנים ודורות.

וכמו המסעות במדבר, חלק מהפיכת הכשלונות ללימוד, הנפילות לתיקונים, היא ההכרה הפשוטה ש'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו'. כל המעברים שלנו בחיים יש בהם בחינה של 'על פי ה' '. ובין אם אנו יודעים זאת או לא, בין אם נוכל לקבל באהבה את מאורעות החיים או לא, התובנה הפנימית הזו הופכת כל דבר לחלק ממסע התורה.

ומובן שהדבר אינו נוגע רק ברובד האישי, אלא גם ובעוצמה רבה גם בעם ישראל כולו. כל האור של הרצון מתגלה ומאיר מתוך ההתרחקות והכשלון. והתפשטות הנבואה של משה רבינו אל שבעים הזקנים, ובעיקר אל אלדד ומידד שיכלו להתנבא בעצמם ממקום בלי ללכת אליו לקבל את האור, נבעה מתוך רגע של חולשה ונפילה. ותובנה זו היא חלק מפתח הדבר.

כי כדי להכיר את הכיסופים שלנו, ואת מה שחסר לנו באמת, צריכים אנו לפגוש את החסרון בצורתו השורשית. ומתוך כך, כמו בזמן התגלות פסח שני, עולה תפילה כנה ועמוקה ובוקעת שערים גדולים להתחדשות – התחדשות שבאה מלמעלה ומלמטה בו-זמנית. ופתאום זדונות נעשים זכויות, ומוות הופך לחיים. ושבר הופך לימוד הופך חידוש.

ובלבי אני יודע שיותר מכל אנו צריכים עתה את התורה הזאת, להעלות להעלות, להעלות את הנרות עד ששלהבתן יעלה מאליהן. כי משברים לא חסרים, וגם לא נפילות וכשלונות, שבר ומוות. אך את הלימוד שעל פי ה' יחנו ועל פי ה' יחנו עוד לא למדנו. ואיך כל הכשלונות האלה מגלים תורה עמוקה חדשה, מאירה – גם את זה עוד אין אנו רואים.

את התאוות שלנו, את הפחדים ושעמום, והאנוכיות שכולם מובילים אותנו אל שברים גדולים – אותם אנו צריכים לתקן, אבל לא רק לתקן אלא להפוך, להדליק באור הקדוש. ואולי את זה מבטאים אותם שני נונים הפוכים המופיעים פתאום בלב הפרשה. הם מבדילים שני פסוקים שנחשבים ספר שלם, אך הם גם מפסיקים – לפי דברי רבותינו – בין פורענות לפורענות. יש ב-נ' הזו, אותה אות החמשים שנוגעת בדברים שאין אנו זוכים להם עדיין, להתהפך ולהפסיק בין הפורענויות. היא מבטאת את היכולת לעצור את הסחף, לעמוד באמצע הנפילה והתאווה, ולהפוך את הכל לספר חדש, לתורה חדשה. אבל היא דורשת תפילה גדולה, וחיבור עמוק לאהרן הכהן המדליק, למשה רבינו שמרחם ומחדש אפילו ברגעיו התשושים ביותר. היא מחייבת אמונה, ומעל לכל הקשבה עמוקה – הקשבה ל'פי ה' ' שמורה מתי לחנות ומתי לנסוע.

ומי ייתן כל עם ה' נביאים, כתפילתו של משה, ומי ייתן שבהפיכת ה-נ', בעצירה בלב הפורענות, נוכל גם אנו לעצור ולהתפלל – תן לנו לראות ולשמוע את נסיעת הארון, את פיך המורה, ונבקשך – קומה ה' ויפוצו איביך, וינסו משנאיך מפניך. ואחרי הנסיעה והתהליך, ברגע המנוחה, מתחננים אנחנו לפניך – שובה ה', שובה אלינו, רבבות אלפי ישראל. ובהדליקך את נרותינו חזק אותנו עד ששלהבת אמונתינו, תפילותינו, כיסופינו, יעלה מאליו, ויאיר את אור התורה הנסתרת בתוך כל הכשלונות והנפילות, ותחדש ימינו כקדם.

שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה

רז