הארץ מעל הפחד

ב"ה

פעם לפני שנים, ישנתי על הכנרת בליל קיץ אחד. למי שעוד לא זכה, אשתף שהכנרת שרה (היא גם נקראת 'הים השר' בכמה מסורות בעולם). אפשר ממש לשמוע את מנגינת הגלים על החוף. נרדמתי לצלילי הגלים. ובשינתי חלמתי שאני על אותו החוף, ובמרחק ממני היה צריף ובו היה זוג שהתקוטט בצורה אלימה. רציתי ללכת לעזור אך פחדתי. ובחלום עלה אלי שר הים ואמר לי: "לך אל מה שאתה מפחד ממנו והוא יעזור לך." אינני זוכר בדיוק מה קרה עוד בחלום, אך היה ברור שמשפט זה היה אמיתי ונכון.

שנים אחרי, המשפט עדיין מהדהד אצלי. אני תמֵהַ מה היישום שלו, אך ברור שהפחדים שלנו משתקים ולעתים קרובות מוגזמים מאוד. אך יותר חשוב מזה, הפחדים יושבים על מקומות מאוד חשובים לנו. חבויים מאחוריהם אוצרות, ובמוקדם או במאוחר נצטרך להתמודד איתם ולהכריע כמה הם ישלטו בנו או שהפחדים עצמם ייכנעו ונוכל לגלות את העולם שהם חוסמים.

כי יש כוח בארץ להתגבר על הפחדים, האישיים והלאומיים, וגם אלה שהם יותר רחבים ונוגעים לעולם כולו. וגם התורה עצמה ופרשת שלח שבתוכה נותנת כוח להתפלל ולבקש לשמוע את קול כלב היהודי המהדהד את ברכתו של ישראל – עלה נעלה כי יכול נוכל לה.

הדבר נכון באופן אישי, כמו בקריאה המערערת של הקב"ה אל משה להנהיג, דבר שטמן בתוכו את הרתיעה הגדולה של משה מהעמדה הזו והוא ניסה לברוח ממנה בכל כוחו. והדבר נכון באופן לאומי. כך עם ישראל שכל כיסופיו מכוונות אל ארץ האבות, ארץ מולדתנו ויסודנו, ברגע שלפני הכניסה נתקפנו פחד גדול. הבנו פתאום שכל מה שאנו מפחדים ממנו ממש נמצא שם – בארץ ישראל. והפחדים השתרעו (ומשתרעים גם היום) על פני כל הקשת של החיים הלאומיים, וגם האישיים, שלנו.

יש פחד מהצורך לעמול, כאשר אנו יכולים להתרפק על החיבוק הגדול של שמירת ה' עלינו בגלות, בלי אחריות. ויש פחד מהצורך להיאבק ולהילחם. במצרים – ה' ילחם לכם. אך בכניסה לארץ צריך שוב לעמוד אלה שמתנגדים לנו. ויש פחד מאותם אנשים עצמם, הן בגלל היותם מיושבים כבר באדמה, והן בגלל חוזקם וחסינותם (בני ענקים, אנשי מדות). יש פחד שהעולם הרוחני שלנו ידרוש מאמצים חומריים ופיזיים, במקום ענני הרוח הגבוהים שליוו אותנו ממצרים ועד הנה. ואוסיף מחשבה מהעידן שלנו - אולי אנו מפחדים גם מהמלכות שלנו, מהעמדה של להשפיע ולשלוט, במקום להיות בעמדה הפסיבית המקבלת של הגלות, שדורשת רק לשרוד בכבוד. השררה מעוררת התמודדויות לא פשוטות אל מול עצמינו והסובבים אותנו.

אך נראה לי שהפחד הכי גדול שהיה לנו (ובצורות מסוימות נותר בנו עד היום) היא הפחד שהכניסה לארץ ישנה אותנו, יהפוך אותנו למשהו אחר. זהו פחד כללי מתנועות רוחניות – כל מהלך דורש התבטלות והשתנות. וכך אמרו המרגלים – 'ארץ אוכלת יושביה היא". ור' נחמן הסביר שה'אכילה' הזו איננה ביטול החיים הפיזיים שלנו, אלא 'היבלעות' במהות הקדושה של הארץ. הכניסה לארץ תשנה אותנו, תדרוש הפיכה פנימית.

וכך אנו מגלים את אחד משמותיה של הארץ – ארץ כנען. יש כניעה שהיא דורשת, שהיא מכניעה אותנו. והכניעה הזו לא תמיד נעימה או קלה. יש בה התמודדות מול חלקים פנימיים שלנו, וכוח הארץ חזק מאוד לנצח אותנו. וצריך להפנים את ארץ כנעו עד שנגיע לדרגה השנייה של הארץ – ארץ ישראל, על שם ישראל: "כי שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל." יש דרגה גבוהה של הארץ שדווקא נותנת כוח לעמוד מול אתגרים, אפילו רוחניים וחזקים – אלוקיים – ולצלוח. אך כוח ה'ישראל' שבארץ ניתנת בעיקר לאלה שמוכנים לעבור גם את ה'כנען' שבה.

אני תמה כיום, כמי שגר בארץ ופוגש את המציאות שבה אפשר לגור בארץ אך לא 'להיבלע' בתוכה, לחיות פה כזר שאיננו באמת מבוטל לכוח הארץ, אם אולי לא תם עידן המרגלים. כיום זכינו להיכנס לארץ, מדרגה גבוהה וחשובה שחלמנו עליה מאות בשנים. אך גם בתוך ארץ ישראל, שמזמן מחביאה את צד ה'כנען' שלה, לא כולם זוכים 'לשֹרות עם אלוקים ואנשים ולהיות יכולים'. אפשר להתחמק ממנה (חלקית) במובן הפנימי שלה.

כי עדיין עולם הפחד נשאר. זכינו לעבור משוכות רבות – ועם ישראל הגיע לארץ ישראל, בחלקו הגדול. עוד אנו מתפללים על התנועה הגדולה שצריכה להתווסף מאלה שגרים עדיין בחוץ לארץ. אך יש רמה חדשה שצריך להתמודד איתה – להתחבר ל'ארץ אוכלת יושביה' ולהיבלע בקדושת הארץ. לעמוד על הפחדים והאתגרים ולומר אנו נכנעים, ויותר מזה אנו רוצים לקבל לתוכנו את כוח ארץ ישראל – להתמודד עם אלוקים ואנשים –ולהיות יכולים.

כי יש כוח בארץ להתגבר על הפחדים, האישיים והלאומיים, וגם אלה שהם יותר רחבים ונוגעים לעולם כולו. וגם התורה עצמה ופרשת שלח שבתוכה נותנת כוח להתפלל ולבקש לשמוע את קול כלב היהודי המהדהד את ברכתו של ישראל – עלה נעלה כי יכול נוכל לה. ואם באותו רגע הוא כיון על הכניסה לארץ, אפשר לקחת את אמירתו/תפילתו אל כל הרבדים של הכניסה לארץ, ובכלל לעבודתנו הקדושה. כל מהלכינו בעבודת ה' רווי במחסומי פחד ורתיעה, וחוסר רצון להתהוות ולהשתנות. ובשורש התנועה לארץ ישראל הוא הרצון החזק 'להיאכל' ע"י האמת והקדושה והאמונה הגדולה.

ובכוח התורה והארץ אני מתפלל להפנים את ברכתו של שר הים אליי בחלום ומברך אותנו כולנו – ללכת אל מקום הפחד שלנו להתמודד איתו ולקבל את כוח יהושע וכלב, ונשרה עם אלוקים ואנשים, ונוכל, ולבסוף אותו מקום פחד בעצמו יעזור לנו. ונעלה לארץ, ו'ניאכל' על ידה, כל עם ישראל ביחד במהרה.

שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה

רז