הפרה ותולדותיה

ב"ה

מפגש מיוחד קורה השבת. אמא ובן. בן שמקלקל ואמא שמתקנת. בן שגרם להרבה מוות, ואמא שמתה כדי להחזיר לחיים. ובסוף מתברר – הבן הוא תחפושת, מסכה המסתירה, והאמא כל כך אמיתית שאיננו יכולים להבין את עומקה. ובמפגש הזה נגלה את יסוד כל הדינים שלנו ואת עומק המתקתם.

כן, זהו המפגש בין פרשת כי תשא, הלא היא פרשת העגל הזהוב, ופרשת פרה, אותה קריאה על פרה אדומה מסתורית שיכולה לטהר אותנו מטומאת המת. במדרש שני אלה מקושרים בצורה מפורשת – 'תבוא האם ותקנח צואת בנה'. אין חטא בעם ישראל שלא נוגע במקצת בחטא העגל, שהיווה פתיחה של האפשרות להתרחק מאור התורה והחיבור האלוקי. אך הניתוק הזה שמגיע לשיאו בטומאת המוות, אותה הילה רוחנית שמפרידה את הנשמה מהקדושה, אינו אין-סופי. אפילו בעולם שלנו יש אפשרות להתגבר על המרחק והניתוק, ע"י התהליך המוזר והמסתורי (אפשר לומר הזוי) של הפרה האדומה.

ובאה 'אמו', אותה פרה אדומה שצבעה הוא גם כן מזוהה עם הדין והצמצום והשמאל, ובמותה ותהליך שריפתה נשרפת גם תבנית החיצוניות של 'פני השור', ומגלים שיש בה ערך דווקא באפרה בחיבורו אל המים

אדמימותה של הפרה מזכירה ברמז את הזהב של אותו עגל, והתמימות שלה מחפה על חוסר התמימות של עם ישראל סביב העגל. והמוות – הן של שלושת אלפים הישראלים שמתו מול העגל, והן המוות הרוחני שחזר לשרות בעם ישראל אחרי החטא – יכופר ע"י מותה של האם ושריפתה.

כל הקישורים האלה עמוקים ומדהימים אך על כולם מרחפות שאלות ובראשם – הלא העגל הזה לא היה עגל אמיתי?! איך פרה חיה ואמיתית קשורה לאותו עגל, שלא היה אלא פסל ומסכה? ונראה שכדי להבין זאת נצטרך להבין יותר למה דווקא צורה זו יצאה בעת חטא העגל. כדי לבנות תחליף למשה רבינו, או אפילו חס ושלום לקב"ה ישנם אלפי צורות של פסלים שהיה אפשר לבנות.

אך המדרש מספר שכאשר ירד ה' על הר סיני, והמרכבה שלו כפי שמתוארת ביחזקאל יש לה ארבע פנים. כל צד יש בו פנים אחרות. והפנים של צד שמאל – אלו פני השור הלא הוא פני הפָּר. וכאשר עלה ה' מעל הר סיני הצד שהם ראו מהמרכבה היתה צד שמאל – וכך הם קבעו בתודעתם זיהוי בין פני השור לבין מהותו של הקב"ה. זו הדמות שנחקקה בזכרונם, וכאשר הם ניסו ליצור צורה המזכירה את ה' – יצרו עגל.

במדרש זה יש עומק גדול, כי צד שמאל הוא צד הצמצום, צד הגילוי היותר נסתר. במלים אחרות מה שמתגלה בצד שמאל הוא הצד הפחות גבוה, היותר קרוב לארציותנו. ה'צורה' של צד שמאל היא הצורה שאנו נוגעים בה בהוייתנו היותר ירוד, היותר ארצי. והפנים של המרכבה באותו צד הוא פני השור, פני העגל, פני הפרה. הפרה והפר, סמלי הפריון הבסיסי, שהוייתם היא החיות היותר בסיסית בעולם. זהו הגילוי ה'נמוך' של ה' בעולם, שיש בה מצד אחד צמצום ומצד שני קירבה יותר גדולה לארציותנו. זו הצורה שמסמלת עבורנו חיים בעולם הזה, וכך אלו ה'פנים' היחידות במרכבה שקשורים לאוכל – בשר וחלב.

הגילויים של הקב"ה בעולם שלנו הם אמיתיים, והם אכן אלוקיים. אך כידוע הם רק פן אחד של המציאות הרוחנית, ולא הגבוהה ביותר. הבלבול שנוצר אצל עם ישראל בהר סיני היה הזיהוי של האלוקות עם צורה זו דווקא. מתוך הסכנה הזו באה הדיבר השני – לא תעשה לך פסל כל תמונה. ובנפילתם חזרו העם אל נקודה בסיסית זו ויצרו עגל זהב. והנפילה הזו גררה את המפגש עם האלוקות אל מחוז הגוף לבד, ובגינה חזרנו, כדברי המדרש, אל זוהמת הנחש והמוות. השור, השמאל, הצמצום הם חלק חשוב ועיקרי של הדרך שלנו אל ה' והמפגש איתו יתברך, אך זה אינו הכל ואולי אפילו לא העיקר. ומכאן ש'צואת הבן' הינה מהות האיסור של בניית פסל – הקטנת החוייה והמושג האלוקי אל צורה מצומצמת שבהכרח קטנה היא מהאדם עצמו.

ובאה 'אמו', אותה פרה אדומה שצבעה הוא גם כן מזוהה עם הדין והצמצום והשמאל, ובמותה ותהליך שריפתה נשרפת גם תבנית החיצוניות של 'פני השור', ומגלים שיש בה ערך דווקא באפרה בחיבורו אל המים. בצורתה ובמהותה קשורה היא הפרה האדומה אל עגל הזהב, והיא מצליחה ב'מסירותה' להוציא אותנו מאותה קטנות שמשפילה אותנו עד המוות. והטומאה יורדת מעלינו, ושוב יכולים אנו להיות טהורים כדי לחגוג את החירות הגדולה של פסח.

כיום כל התהליך העמוק הזה יכול לקרות רק בפנים – בליבנו ונשמתינו והתודעה הנובעת מהם. ומתפללים אנו לחזור להכניס את כל הדבר אל כלים גשמיים, שהרי שם שורש הפגם המקורי. ובינתיים, מוארים אנו מהמפגש העמוק הזה, ומחפשים, מבקשים להתרפא ולהיתקן. מחכים אנו שה' יזרוק עלינו מים טהורים וניטהר.

שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה

רז