בחירה וכפייה בתורה

בחירות. עם ישראל (ברובו) רווי בבחירות בשנים האחרונות. נראה (על פני השטח) שאנו מתבקשים להביע את רצונותינו בתדירות גבוהה יותר ככל שהזמן עובר, וזה כמובן רק ברובד חיצוני. גם במובן הפנימי יש הרגשה של חידוש הרצון, של חוסר קבלה של הנתונים כפי שהם. ומי שרגיש להיסטוריה שלנו, אמור לחגוג את עצם היכולת של עם ישראל לומר מה אנחנו רוצים. גם אם אנו מפולגים, העוצמה של האמירה המהדהדת בשבעים השנה האחרונות היא שעם ישראל בוחר לעצמו דרך. ומצד שני, ביחד עם עומס האירועים המציפים אותנו בעידן האינטרנט והמידע, יש הרגשה שדברים קורים בתדירות ותדרים גבוהים יותר מיכולתנו להכיל. העולם משתנה ועובר דברים בעוצמה, עד שלפעמים הרגשת חוסר האונים שוטפת ומתגברת עלינו. במובן הזה הבחירות שלנו נראים כחסרי משמעות. כמו ברובד הפוליטי, ישנה הרגשה שמה שלא נבחר – העולם זורם לכיוון שהוא לא בשליטתנו.

הסתירה הזו משתקפת גם במציאות הפנימית והאישית של כל אחד ואחת. מצד אחד יסוד ההוויה, שמחוזקת במאתיים שנות "ההשכלה" האחרונים, הוא שאדם נולד עם בחירה חופשית. העולם שאנו מכירים הוא עולם שמבקש מהאדם לבחור, ובייחוד בעידן גלובלי ורב-גוני כמו שלנו. והפתיחות הנובעת מכח הבחירה - הידיעה שבאמת האפשרויות הם רחבות מאי פעם, ומכל סוג של בחירה נוכל למצוא מישהו שמאיר ומצליח במידה מסוימת – היא יסוד גדול בעולם של ימינו. ויום הבחירות נהפך ליום חג וברכה גדולה.

התורה היא ביטוי ושיקוף של העולם הרוחני שלנו. יש בה בחירה, ובתוכה שבעים פנים, ודרכים שונות ומגוונות. והיא מדברת גם אל אלה שיצאו מגדרה ומדרכה, כי יש לוחות שלמים ולוחות שבורים

אך ככל שאדם גדל רוחנית, ומתחיל להיוודע לעצמו פנימה, מגלה הוא שהעולם מכוון מעבר לתודעתו. במאמרם של חז"ל, "על כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה מת." על כרחך (לפחות ברובד המודע) נולדת למשפחה מסוימת, ובחברה מסוימת עם חינוך מסוים. התקופה שבה אנו חיים היא נתונה, ואירועי ההיסטוריה הכללית והפרטית הם לרוב מעבר לשליטתנו. ואף אותו מכוון גדול של החיים אותו אנשים אמתיים מחפשים כל הזמן – האמת – היא מציאות שאיננה תלויה רק (ואולי בכלל לא) בבחירתנו. האמת עומדת מולנו ודורשת התייחסות גם כאשר איננו רוצים להסתכל עליה.

ובמישור הפנימי ביותר, מישור הנשמה, עומדים אנו אל מול מציאות סותרת. מצד אחד נבראנו, ומכורח זה יודעים אנו שיש מציאות גדולה מעבר אלינו, מעלינו, מסביבנו, שהיא שורש הבריאה. בידיה – רק בידיה – הכח לבחור בצורה חופשית. ומצד שני עצם בריאת האדם נטולת חשיבות אם אין לו היכולת לבחור. אם יש משמעות בחיינו, לא נוכל להתייחס אל עצמינו רק כבובות בהצגה גדולה של הקב"ה. ומגלים אנו, אל מול המציאות הבלתי-אפשרית הזו, סתירה פנימית עמוקה הדורשת פתרון ואינה מגיעה אליה. כאשר אני בוחר, האם אני יוצר או רק מגלה את ההשגחה העליונה?

לשאלה זו יש משמעויות רחבות הנוגעות לאופן שבו אני בוחר, ולתפילה שאני נושא לפני כל בחירה חשובה יש לה גם השלכות על התחומים בהם אני בוחר 'לבחור', ולמקומות שאחליט לשחרר את הבחירה ו"לסמוך" על ההשגחה. ובין אם הנושא הוא בחירת ממשלה חדשה בישראל, בחירת זיווג, או הבחירה האולטימטיבית שעומדת מולנו כל בוקר – מה אעשה היום? – הקולות הפנימיים האלה הם המנהלים את השיח שפנימי שלנו.

בעולם הדתי המקובל שלנו נראה שהנטייה היא סוג של היררכיה – מעל הכל עומדת ההשגחה האלוקית, ומתחתיה באופן מוגבל ומוגדר ישנם בחירותינו אנו. הבורא הוא הבורא, והנבראים הם הנבראים. והאדם יכול לבחור בדרך "לא נכונה" אך בסופו של דבר תוצאותיה ידועות מראש ותבואנה, במוקדם או במאוחר. אך בעומק העניין ישנה מציאות עדינה יותר, ואמת בריאתנו מתבררת ככל שההיסטוריה מתפתחת: יש ייחוד הולך ומתקרב בין כח הבחירה וההשגחה. בשורש הם אחד, אך בעולם הלא-שלם שלנו הם מתגלים כשני חלקים נפרדים מההוויה שלנו. ושניהם נחוצים, למרות סתירתם. האחד מחזיק את קיומנו והשני מבטלו. וביחד האדם הוא בעל עוצמות וענוה כאחד. השאלה היסודית היא רק מאיזה מקום אנו פועלים בכל רגע ושלב בחיים.

ויש דבר אחד שמחזיק את השניים ביחד בצורה מדהימה, וביחד עם זאת – מאתגרת. זו היא התורה. השבוע אנו מדברים על קבלתה. ואותה קבלה נעשתה בשני אופנים כדי להחזיק את שני הפנים. מצד אחד קיבלנו את התורה מרצון. הדיבור – כל אשר דיבר ה' נעשה – שהתפתח במהרה לאמירה העוצמתית 'נעשה ונשמע', הוא יסוד בחירתנו בתורה. קיבלנו אותה ממקום עמוק שהיה מוכן לבחור בה גם בלי לדעת את כל המשתמע מכך. הדבר מקביל, דומה ואף מתבטא בכל פעם שזוג מחליט להינשא. ישנה בחירה מאמונה ומאהבה והיא עוצמתית, בשל משמעויותיה הרחבות ובשל הפחד המלווה אותה. ובאותו רגע קיימת הבחירה במלוא עצמאותה. כמו שאמר לי רב חשוב ימים לפני שהתארסתי עם אשתי: "מה זה משנה מה ה' רוצה? מה אתה רוצה?", ובכך גאל את נישואיי למקום של בחירה. כך גם הייתה הבחירה שלנו בתורה – ה' הציג בפנינו את הכלה, ואמרנו – נעשה ונשמע! נגלה אחר כך איך היא נראית באמת מה היא דורשת. אך ביסוד אנו בוחרים בה.

ומן הצד השני הייתה כפייה. כפי שחז"ל אמרו – כפה עליהם הר כגיגית, ואמר: תבחרו בה - מוטב, ואם לא כאן תהא קבורתכם. אמירה זו קשה לאור האמור למעלה, אך היא הכניסה בנו תודעה של הכח העליון שבשידוכינו עם התורה. גם כאשר אדם מתחתן ישנו פן של השגחה - "ארבעים יום לפני יצירת הולד, יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני". ובתורה ישנו גילוי של אמת מבוררת מעבר לרצוננו.

וביסוד הקשר שלנו עם התורה ישנו חיבור של שני הפנים האלה. כי התורה היא ביטוי ושיקוף של העולם הרוחני שלנו. יש בה בחירה, ובתוכה שבעים פנים, ודרכים שונות ומגוונות. והיא מדברת גם אל אלה שיצאו מגדרה ומדרכה, כי יש לוחות שלמים ולוחות שבורים. ביסודה התורה מתייחסת אלינו תמיד, ויכולה להכיל את בחירותינו גם אם הדרך הנובעת מהם תהיה ארוכה מאוד. אך היא מחזיקה גם אמת והשגחה שהיא מעבר אלינו, ואדם שרוצה להיות אמתי עם התורה חייב להתבטל אליה, ולקבל את "כפייתה". היא אמתית בצורה 'אובייקטיבית' והיא מגלה גם את הפנים האלה. היא מתארת את דרך ה' שתתגלה בשלמותה באחרית הימים, בזמן שבו יהיה לנו לב להכיל את ההשגחה במילואה. ובכך התורה היא נוגעת בנו משני צידי חיינו – היא חוגגת את הבחירה והיא מכריזה על ההשגחה.

ואנו, מי שרוצה להיות בן/בת תורה באמת, נפתח את עצמינו לשני הפנים, ונדע לספר לעולם כמה התורה פוגשת אותנו בשני המישורים ובכך היא זיווג אמתי ונאה לנו.

בשעה טובה.

שבת שלום חברי וחברות קהילת ואני תפילה

רז