ואחרי החנוכה, חנוכת מקדשינו, אפשר שוב לדבר על קרבה. גישה. וכמעט שלא משנה איזה קרבה. האם התקרבנו כדי להילחם או כדי להתפייס? או שמא זו תפילה? העיקר הוא לגשת. כן, אפילו למלחמה צריך לגשת. בצבא היו אומרים – לחתור למגע. כי מתחת לפני שטח העוינות ישנה תפילה חרישית – אולי אם נתקרב החניקה תהפוך לחיבוק, הנשיכה לנשיקה. כך זה קרה עם יעקב, ואולי גם איתנו.
ובקריאת הפרשה התפילה המוסווית הופכת עמוקה יותר – אולי המלחמה תגלה לנו שאנו אחים, קרובים, אוהבים. חז"ל תארו זאת בלימוד תורה. 'אפילו אב ובנו שלומדים יחד נעשו אויבים זה לזה'. אך התקרבות לימודית זו מולידה אהבה – 'ולא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה.' תורה מקרבת, פותחת את הלב – לכאן ולכאן, ובסופו של דבר לאהבה. אנחנו, שקראנו הרבה פעמים את הפרשה, יודעים לומר שאחרי שיהודה ניגש, התגלה יוסף.
השתחוויה, ביטול, מלכות – אלה הם דברים שיוסף חלם עליהם. והחלום היה אמתי. אך לכל אלה אין משמעות וחיים בלי שהם יבטאו איזה נקודת קרבה ועומק.
כי בחלומות יוסף ששמענו בצעירותו היה חסר דבר עיקרי – הקשר בין כל אותם משתחווים ונשמתו הוא. השתחוויה, ביטול, מלכות – אלה הם דברים שיוסף חלם עליהם. והחלום היה אמתי. אך לכל אלה אין משמעות וחיים בלי שהם יבטאו איזה נקודת קרבה ועומק. וכך הבינה החסידות בתחילת דרכה – הביטול שמולידים תורה ומצוות, העבדות לה', המוכנות של נעשה ונשמע חייבים את נקודת ה-'ויגש'. תפילה יכולה להיות מלאת יראה ורעדה, אך בשורשה היא דבקות ואהבה.
יהודה, שעבר שבר אחר שבר בחייו, שניסה פעם אחר פעם להוביל ולהנהיג ונראה שבכל פעם נכשל בהם, היה בעל מידה אחת שיוסף לעולם לא למד: אהבה, קרבה ומפגש. בחיי יוסף ההצלה הגדולה שלו נבעה מיכולתו להתרחק. כולם רצו חלק ממנו, ובמיוחד אשת פוטיפר. ויכולתו לומר – יש לי נקודה פנימית שלא תיתן לי להתקרב – זאת היתה צדקותו. ובאמת בעולמנו היא נקודה קריטית. יש אלף ואחד משיכות, תאוות, אנשים שרוצים לשעבדנו לדרכם האישית. הניכור והניתוק, היכולת להיות עצמאי 'בצד אחד של הנהר וכל העולם בצדו השני' כפי שנאמר על אברהם – אלה הם מידות חזקות בשטף החיים שלנו. וכדי לגעת בנקודה זו חייב אני להתבודד, לבחור לעצמי זמנים ומקומות לייחד רק לה'.
יהודה, שעבר שבר אחר שבר בחייו, שניסה פעם אחר פעם להוביל ולהנהיג ונראה שבכל פעם נכשל בהם, היה בעל מידה אחת שיוסף לעולם לא למד: אהבה, קרבה ומפגש. בחיי יוסף ההצלה הגדולה שלו נבעה מיכולתו להתרחק. כולם רצו חלק ממנו, ובמיוחד אשת פוטיפר. ויכולתו לומר – יש לי נקודה פנימית שלא תיתן לי להתקרב – זאת היתה צדקותו. ובאמת בעולמנו היא נקודה קריטית. יש אלף ואחד משיכות, תאוות, אנשים שרוצים לשעבדנו לדרכם האישית. הניכור והניתוק, היכולת להיות עצמאי 'בצד אחד של הנהר וכל העולם בצדו השני' כפי שנאמר על אברהם – אלה הם מידות חזקות בשטף החיים שלנו. וכדי לגעת בנקודה זו חייב אני להתבודד, לבחור לעצמי זמנים ומקומות לייחד רק לה'.
את הנקודה הזו החזיק יהודה בצורה כה חזקה. כאשר תמר שכבה על עין הדרך, מיד פנה אליה יהודה, נמשך בלי מעצור. אמנם הדבר נראה זול וחלש, אך מתוך התקרבות זו נולד סבו של סבו של המשיח – פרץ. הסכנה הגדולה שהיתה טמונה בביאה זו לא הרתיעה את יהודה, אפילו שבחיצוניות זה נראה לא טוב. והמידה שהוא קנה לעצמו בזה ובחלקים אחרים של החיים, היא שהאירה לו אל מול יוסף. ידע הוא שהעמדה המתבטלת ומתרחקת אל האיש הזה העומד מולו מסתירה איזה אמת גנוזה שאולי תפתח פתח לגאולה. וכאשר יוסף פגש נקודה זו, הוא כבר לא היה יכול להתאפק. ופתאום הסיפור הקשה קיבל לב פתוח, וצביון של גאולה.
את הנקודה הזו החזיק יהודה בצורה כה חזקה. כאשר תמר שכבה על עין הדרך, מיד פנה אליה יהודה, נמשך בלי מעצור. אמנם הדבר נראה זול וחלש, אך מתוך התקרבות זו נולד סבו של סבו של המשיח – פרץ. הסכנה הגדולה שהיתה טמונה בביאה זו לא הרתיעה את יהודה, אפילו שבחיצוניות זה נראה לא טוב. והמידה שהוא קנה לעצמו בזה ובחלקים אחרים של החיים, היא שהאירה לו אל מול יוסף. ידע הוא שהעמדה המתבטלת ומתרחקת אל האיש הזה העומד מולו מסתירה איזה אמת גנוזה שאולי תפתח פתח לגאולה. וכאשר יוסף פגש נקודה זו, הוא כבר לא היה יכול להתאפק. ופתאום הסיפור הקשה קיבל לב פתוח, וצביון של גאולה.
ומבקש אני לברך אותנו באותה תנועה, באותו הכח, למען נגלה את כל הטמון בנו לטובה ולהארה גדולה.
שבת שלום
רז
Commentaires