רב הנסתר על הגלוי

'ביקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו'

(רש"י בשם בראשית רבה)

האם גם אני הייתי רוצה לגלות את הקץ? יש תנועה טמונה עמוק בנשמתינו המחפשת לדעת, להבין, להכיר, לשמוע קול אלוקים. היא מהדהדת ממקור חיבורינו לערוץ הנבואה, שבסוף הימים – כמו בתחילתם – תהיה נחלת כל אחד ואחת. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר: דעו את יהוה, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה' ", כך ניבא ירמיהו. דעת ה' תגדל עד שתהיה לכל אחד ואחת דעת אישית מספיקה לעבודתם. ומכאן נובע היצר (טוב או רע איני יודע) לחפש לדעת ולגלות – את העתיד, את האמת, את מה שקורה ויקרה וצריך לקרות.

ועל ערך 'סתימתה', הסתרתה של הנבואה, לא צריך להרחיב. מעבר לכך שהיא עושה את החיים מעניינים, ברובד החיצוני, היא מאפשרת למיקוד להיות בבחירתו של האדם ובעבודתו. לרוב בחירת האדם תלויה בחוסר ידיעה. שם במקומות הלא-ודאיים אפשר להתעורר לבחירה אמיתית. רבי נחמן אף העיר שעיקר עבודת ה' של האדם הוא במקום שלא מבורר לו עד הסוף מה לעשות. האמונה והבחירה במקום הזה הם לב עבודתינו האמיתית. ולמרות שיש דרגה שבו האדם בוחר גם אם הוא "יודע" את העתיד, כמו חזקיהו שקיבל את נבואתו של ישעיהו שהוא ימות ופנה אל הקיר ושינה את הגזירה בתפילתו, עמדה כזו היא עמדה גבוהה ומותאמת ליחידי סגולה בזמנים ייחודיים.

אם לומר את האמת, יש בכל זאת קול אצלי בפנים שרוצה לשמוע את הגילוי של יעקב, שמתפלל שתוסר הסתימה, שהמחסום יורם ונוכל לדעת מה יקרה לנו באחרית הימים. ושאיפה זו לא תעזוב

וכך הזוהר מתאר פלא גדול בחיי יעקב אבינו. דווקא ברדתו למצרים, בכניסתו לעולם הגלות, גילה הוא את ימי חייו המאירים ביותר. 'ויחי יעקב בארץ מצרים'. בעומק החשכה התגלתה פרשה סתומה, עמוקה, בלתי-ניתנת להבנה – פרשת 'ויחי'. ואורה מאיר לנו בזמנים הלא-מבוררים האלה, בהם רב הנסתר על הגלוי, וכל עולם הסדר נראה מתפרק ולא-ודאי. יש סוד בזמנים האלה, סוד של יעקב אבינו ש'לא מת', גם במצרים.

'ביקש יעקב לגלות את הקץ', מספרים לנו חז"ל, 'ונסתמה ממנו' – ובמקום הקץ גילה לנו יעקב אבינו סוד. כי בעומק, עולם הברכות שהאיר לנו יעקב משמעותי לנו הרבה יותר מהקץ הגלוי. אולי היה עוזר לנו לדעת את הקץ בפירוש, להחזיק מעמד במהלך הארוך של עמינו ועולמינו, ולכוון את כל חיינו אל אותה מטרה נעלה. אך יותר משמעותי לנו הן ברכותיו של יעקב, ויכולתו לומר לבניו בפה מלא – 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.

כך מספר המדרש – בשעה שנסתמה מיעקב הנבואה על אחרית הימים, הוא חשב שהפגם הוא בבניו, ותהה על כך. אך הם ענו לו – 'שמע ישראל', אבינו, 'ה' אלוקינו ה' אחד.' כולנו מאוחדים באמונתינו הגמורה, גם כאשר אין אנו מבינים או יודעים את הארתו ומשמעותו בחיים. ויעקב כאשר שמע זאת אמר – אגלה לכם סוד: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. זהו משפט שמהדהד את אורו של ה' בעולם שלנו הסתום והחשוך. מלכותו הגדולה המתגלה פה בעולם הנסתר היא ברוכה ויפה. במלים אחרות, יעקב האיר להם – עכשיו הבנתי שהמלכות פה היא גדולה כמו העולם העתידי. גם אם לא רואים, גם אם מה שנראה אינו מלא טעם, בכל זאת אנו יכולים לומר משפט זה. וכמעט כל השנה אנו אומרים אותו - בשקט בחשאי. זהו סוד כמוס של חיינו בעולם הזה. אך כוחו הוא ליצור מה שר' נחמן קורה – יחודא תתאה, יחוד למטה. לא צריך רק להתעלות כדי להאיר את אורו הגדול, היחוד מתרחש גם למטה. ואם אמנם שואפים אנו לעלות ליחוד יותר עליון, ומחכים ליום שבו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' יהיה משפט שהוא לא סודי, בכל זאת כוחו מחזיק לנו לאורך כל הזמן עד אותו קץ. גילוי משפט זה עולה על גילוי הקץ, ומזכיר לנו תמיד שבצד חיבורינו ל'שמע ישראל' יש חיבור אחר – יותר נמוך אך יותר קרוב לחיינו.

אם לומר את האמת, יש בכל זאת קול אצלי בפנים שרוצה לשמוע את הגילוי של יעקב, שמתפלל שתוסר הסתימה, שהמחסום יורם ונוכל לדעת מה יקרה לנו באחרית הימים. ושאיפה זו לא תעזוב, כי היא מהדהדת מכיסופינו האמיתיים לנבואה, לחזרה אל ימי האבות ואדם הראשון שבו אפשר יהיה לשמוע את קול ה' מתהלך בגן לרוח היום. לעולם נגיע לפרשת 'ויחי' ונתמלא צער מסויים על שנסתם ממנו. אך בתוך כך ישנו גם אור, דווקא במקום חסר ו'עני מן הדעת' שכזה.

וכך האיר יעקב ליוסף בברכתו לבניו. 'ידעתי בני ידעתי', אני יודע שבאמת נראה לך ש'מנשה', תנועת הביטול וההתחדשות של 'נשני אלוקים את כל עמלי', של יציאה מחושך העבר אל מקום חדש, היא התנועה הבכורה, החשובה יותר. אך יש דבר גדול מזה, אור שמאיר עוד יותר מהתנועה הזו – תנועת 'אפרים' – 'כי הפרני אלוקים בארץ עניי'. בתוך החושך, בתוך הגלות, בתוך הקושי מתגלה אור חדש. נקודה נסתרת אך מלאה כוח ועוצמה.

וזו היא תפילתינו העמוקה בשבת זו, בתקופה זו, בתוהו הגדול ערב גילוי חידוש העולם, בעָנְיֵינוּ הגדול – שנזכה לומר בפה מלא 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. שנשמע מישראל אבינו את הגילוי שבא מה'סתימה', את האור שייתן כוח עד לקץ המגולה. ואם אמונתינו תאיר בכוח של 'ברוך שם', ונוכל להשתמש בברכות שקיבלנו 'במקום' הגילוי, נזכה לגילוי אמיתי, שנוכל לראות בעינינו – 'שמע ישראל', ונגלה את הקץ בזמנו באור מלא ומוכן.

שבת שלום חברי וחברות קהילת ואני תפילה

רז