יעקב הכין עצמו בשלשה דרכים למפגש עם עשו. הוא גם האב השלישי במשפחתנו, ונוגע בעולם התפארת, החיבור בין החסד של אברהם והגבורה של יצחק. והוא נקרא בחיר האבות. כל החיים היהודיים בנויים על שלשה, וכך הגמרא אמרה על התורה – היא תורה משולשת, שניתנה בחודש השלישי, ע"י שלשה (מרים אהרן ומשה). אינני מבין את כל הרבדים של השלשה, ובוודאי יש פה עומק תחת עומק, אך דבר אחד ברור. את האמת אי אפשר להשיג בדרך אחת. השלמות הגדולה בעם ישראל מאירה ב(לפחות) שלשה דרכים. וגם אם נראה שיעקב הצליח במפגשו עם עשו ע"י דרך אחת – פיוס – בעומק הדברים כל הדרכים סייעו.
הראייה הזו מאתגרת וחיונית כאחד. מצד אחד, במיוחד לחלק מתלמידי ר' נחמן שהדגיש כל כך פשטות ותמימות, המחשבה על מורכבות מזוהה לפעמים עם 'חכמות'. יש לפניך דרך שנראית אמיתית – קח אותה, פן תיכשל בנסיון לשכלל את השכל בחלקים שונים ומרובים. ומנגד בעולם המודרני, שמפחד מהפשטות כמו מהמוות, המורכבות נהפכת לדת. אין אמת אחת, אלא לכולם יש אמת. הפולחן המרכזי היא האמירה – מה שאמת בשבילך. ולעתים האדם הדתי, עם הכרה רוחנית, נאלץ לכפור במורכבות אם רצונו להיות נאמן לאמונתו. התנועה ה'יעקבית' – חילוק המחנות, ויותר מאשה אחת, שלשה דרכים לעשו, ודרך בניית עם ע"י שנים עשר שבטים ושלשה עשר ילדים – יכולה להיראות על פניו כמקשה על האמונה הפשוטה ה'אברהמית'.
כל מלה, כל ברכה, כל רגע של תפילה הוא אחר, מיוחד ומשמעותי בפני עצמו. כמו רגעי החיים המשתנים המושפעים עלינו
אך למרבה הפלא, חז"ל דווקא הבינו את האמת בדרך יעקב, וראו דווקא את מהלכו כמעשה האבות שיהיה סימן לבנים. יעקב הפך, תוך כדי החיים המורכבים האלה, לישראל. שמו זה ניתן לו בתחילה ברגע האבקו עם אותו איש, מלאך, כאשר היה הוא לבד. גם כאן המאבק הוא בשלשה רבדים – הפנימית (לבד), הבין-אישית (איש) ומול השמים ( 'כי שרית עם אלוקים'). דרך מאבקו המשולש זכה יעקב להיהפך לישראל, שיכול להתמודד ולשרור בעולם מלא אתגרים ואויבים, קשיים ותלאות. הארה זו הולידה אצלי מלה שהיא חיונית לדרכנו – רובדיות. העולם קיים ברבדים שונים בו-זמנית. אחדותה הגדולה של המציאות מורכבת היא. ומי שרוצה להכיר באמת בשלמותה, באחד העמוק של החיים, חייב לראות את העולם כבעלת מימדים ורבדים רבים.
ישנו קו אחד העובר בין כל הרבדים, המאחדת אותם בלי לבטל את שוניותם. וכאשר יעקב הכין עצמו לפיוס וגם למלחמה עם עשו, ידע הוא שהדרך השלישית, המיישבת ומכרעת ביניהם, היא התפילה. התפילה היא פעולה בעולמנו, עם ביטוי מסויים, ובכך היא אחת משלשת הדרכים. אך בעומקה היא גם החוט המקשר, הנקודה שנותנת חיים רוחניים לכל פעולותינו השונות. ר' יוחנן אף אמר – 'הלוואי יתפלל אדם כל היום כולו'. אינני חושב שהוא דמיין עולם נטול מעשים, אלא תובנה עמוקה שבכל רגע, ובכל פעם שניגש לזוית אחרת של החיים, תמיד תהיה איתנו תפילה מלווה, מחייה, מכוונת.
ר' נחמן האיר שנקודת התפילה עצמה גם כן מצריכה למצוא אחד בתוך המורכבות. כל מלה, כל ברכה, כל רגע של תפילה הוא אחר, מיוחד ומשמעותי בפני עצמו. כמו רגעי החיים המשתנים המושפעים עלינו מאת 'משנה העתים, ומחליף הזמנים', גם דיבורי התפילה משתנים לפי הזמן ומצב הנפש, ובעיקר לפי הריבוי הגדול שנקרא העולם הזה. אי אפשר לומר את הכל במשפט אחד, ומכאן שגם חווית התפילה נהפכת מורכבת. אין התפילה שלמה עד שהיא תעבור על כל תחנותיה. אך כדי שתפילה תהיה שלמה באמת, חייבים למצוא בה חיבור, לשמור בכל רגע על כל המלים וכל הברכות, שילכו איתנו יחד במסעינו הלאה. וזהו סוד הישראלי, סודו של יעקב שבא שלם אל עיר שכם, עוד לפני שהושלם משפחתו ומסעו.
כי צדיק אמיתי יש לו עיניים של יעקב, שראו את עשו ואת אותו איש הנלחם איתו וקרא להם 'פני אלוקים'.
כדי לעשות זאת – להפוך את כל התפילה למהלך אחד מאוחד על אף חלקיו המרובים, להרגיש את אחדות החיים דווקא במורכבות – צריך עיניים של צדיק. כי צדיק אמיתי יש לו עיניים של יעקב, שראו את עשו ואת אותו איש הנלחם איתו וקרא להם 'פני אלוקים'. בכל מקום שנתן עיניו ראה רק התגלות אלוקית. וכך המדרש מלמד – "ויותר יעקב לבדו", זה הוא שנאמר "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". ה'לבד' של יעקב לא היה לבד מנותק, מתעלם ומתנכר לעולם, אלא לבד שהיה יכול להכיל את המורכבות של העולם ולראות שם רק את ה'. דווקא מכאן היה יעקב לחלק את חייו, את מחנהו, לחיות חיים מורכבים, כי בשורש כולם אחד.
ר' קוק האיר זאת גם ברובד החברתי-לאומי. יש אחד העובר בין כולנו, על דעותינו החלוקות ופנינו המרובים, נקודת קודש של אלוקות. ואיתה ודרכה יכולים אנחנו, קרואים אנחנו לחגוג את הגוונים השונים של העם, והעולם. ברכה גדולה היא הרב-גוניות של עם ישראל. יש בינינו אנשי תוקף ואש כשמעון ולוי, ומקיפי-עולם כמו יוסף, ונשים כלאה ודינה שיודעות גם לצאת. פנינו מרובים, וחיינו כעם הם מורכבים. אך בתוכנו עובר קו פשוט, שאינו נרתע מהשוני.
וב'אחד' זה, בנקודת שלום פנימית זו, נוכל להפיג את הכעס, את התסכול, את רוע המחלוקת והשנאה, ולחיות את החיים על כל גווניו וכיווניו, בלי פחד.
וכמו תמיד, הלימוד הופך תפילה, וההארה מעוררת רצון, והלב מתמלא כיסופים לאמת לאמיתה.
שבת שלום
רז
コメント