הדרך האמיתית של 'אני לא יודע'

ב"ה

יש לימוד יסודי בחיים, לימוד ששואב את כוחותינו, אך ככל שלומדים אותו הוא מחזק יותר. ונראה שהלימוד, שהוא לא פשוט מתחילתו, הולך ומעמיק. וככל שמתקדמים בחיים, בתורה, בפרשות השבוע, הוא נהיה קשה יותר ומדהים יותר. ברגעים מסויימים הוא כבד מנשוא, וברגעים אחרים אנו מגלים את הקלילות הנדרשת כדי להאירו.

כך תיאר אותו ר' נחמן: עיקר עבודת ה' של האדם הוא כאשר הוא איננו יודע בבירור מה הוא צריך לעשות. יש עבודה של התגברות על יצרים שמושכים אותנו מהכיוון הברור והידוע של עבודתנו. אך המאבקים האלה, כאשר אנחנו יודעים את דרכנו האמיתית ופשוט עצלנים, חלשים, מותשים, מפוחדים מדי לקחת את הצעדים הנכונים – אלה אינם המאבקים העמוקים ביותר. אך כאשר אדם עומד לפני צומת ואינו יודע מה האמת, אינו יודע מה היא דרכו הכנה של נשמתו, אינו יודע מה ה' רוצה – זהו עיקר העבודה. יש יסוד גדול שמנחה את חיינו בעולם הזה – איננו יודעים באמת. העולם הבא נקרא עולם האמת, שם ההארה ברורה וחדה, בלי אפשרות של בחירה. והעולם הה הוא עולם של הסתרה, עם רגעי בהירות, והרבה רגעים אחרים שאינם מבוררים לגמרי.

אפשר לומר שגדלות האדם עומדת על ההסתרה הזו, כי כל חופש הבחירה שלנו מיוסד עליו. ר' נחמן כתב עוד שחוסר היכולת שלנו להבין את כל הסתירות העומדות בפנינו – היא היא יסוד הבחירה. אם הייתי מבין הכל, מבורר על הכל, יכול ליישב את הדילמות העומדות לפניי, כבר לא הייתי אדם עם בחירה אמיתית.

כי מעל הכל עומדת בחירתו להתמודד עם השאלות, להסתכל עין בעין בפחדיו, בפגמיו, בנפילה אחר נפילה של בניו לכל היצרים השפלים של האדם – ולהמשיך בדרך

וכך יעקב, ברגע חזרתו אל ארץ הקודש עומד מול בחירה. הוא יכול לחכות להתמודד עם עשו, עם פחדו הגדול, עם רגשות מדומים או אמיתיים של אשמה, עם כאב אחיו ומנגד רשעותו של אחיו. הוא יכול להמתין באיפוק ולחיות את חייו הברורים, ובעת שיבוא הסער לעמוד מולו כפי שהוא יבוא. או שהוא יכול לשלוח אליו, ולפתוח את מסעו הארוך אל השלום האמיתי שיימצא רק בסוף הדרך. ובתוך כך עולים הרבה שאלות, שאין עליהם תשובות ברורות ואורבות בהן סכנות רבות. האם לפייסו או לעמוד על שלו? האם לתת לעשו לראות את בתו היחידה, דינה, בידיעה את מזגו הקשה של עשו ותאוותיו? האם לוותר על ברכותיו, או למצוא דרך להוציא הסכמה מעשו? והשאלות נמשכות ומתרבות.

על אף אחת מהשאלות אין תשובה ברורה, וחז"ל אף חלוקים הרבה פעמים על מה היו תוצאות בחירותיו של יעקב. ממלחמתו עם שרו של עשו הוא יצא שלם אך פגוע. מסיפורה של דינה הוא ניצל רק כדי לראותה נבעלת ע"י שכם בן חמור. ומפגישתו עם אחיו עשו הוא נראה מתפייס, ובכל זאת הוא יוצא מחוייב, משועבד להבטחה שהוא יגיע אליו ביום מן הימים (ומדברי רש"י הבטחה זו ממשיכה עד ימות המשיח).

ובכל זאת יעקב הוא ישראל, שיכול להתמודד 'עם אלוקים ועם אנשים ותוכל'. מעמדו עולה להיות שורש כנסת ישראל, עם ישראל, נשמות ישראל. הקב"ה קורא לו 'א-ל', ובפי כולם הוא בחיר האבות. כי מעל הכל עומדת בחירתו להתמודד עם השאלות, להיכנס ל'ואנכי לא ידעתי', להסתכל עין בעין בפחדיו, בפגמיו, בחוסר הביטחון העצמי המשווע שלו, בנפילה אחר נפילה של בניו לכל היצרים השפלים של האדם – להסתכל בכל אלה ולהמשיך בדרך – בתפילה,באמונה, במסירות, ובמדתו השורשית: מידת האמת.

כי איש אמת חייב לבחור, גם מול הפחד, גם מול ההבנה של כל הצדדים. וכאשר בוחרים, צריך ללכת עם הבחירה, ולקבל על עצמינו את תוצאותיה.

והלימוד הזה, לימוד ה'אני לא יודע' שהוא כאמור שורש העבודה הרוחנית שלנו, מתייסד כאבן הפינה של דרכה של ישראל. דורות אחר כך העם כולו יאמר 'נעשה ונשמע', בקבלה מפורשת של חוסר הידיעה שמלווה את דרך התורה. כל פוסק אמיתי של הלכה עומד פעם אחר פעם בפני שאלות שהוא יצטרך להכריע ע"י ידיעותיו המוגבלות. וכל אמא, מנהיגה, חברה אמיתית נדרשת לשאול את השאלות שוב לגבי ילדיה, חברתה, ועצמה, ואחריותה על העולם מסביבה. לכולנו יש בנים, אחים, מכרים, מציאויות סביבנו שמרגישים לנו כמו עשו. מצד אחד אין אנו רוצים להיכנס אליהם, להיפגש איתם, לעמוד מולם, ומצד שני ברור לנו כי הם חלק מחיינו. וברגעים אלה ההחלטות קשות מנשוא. זו יכולה להיות שאלה קטנה של בחירת עבודה, או שאלה בריאותית, או אויב משווע שלהילחם נגדו יכול להיות גרוע כמו לתת לו את מבוקשו.

ובתוך כך דרכו של יעקב מתווה לנו דרך. על פי חז"ל הוא הכין את עצמו לפגישה עם עשו בשלשה דרכים: בהכנת פיוס, מלחמה ותפילה. ועל פניו כבר יש פה מוכנות להיות גמיש, לבחון את המצב בכל עת מחדש, ולהשאיר את האפשרויות פתוחות. אבל באמת יש פה עניין יותר עמוק – אמונה. אמונה אמיתית אינה סגורה, מקובעת להבנה אחת או דרך אחת. היא דורשת מהאדם להעמיד את עצמו במקום של בחירה, ולהתכונן אליה, ובד בבד להאמין בה' לגמרי. באמת יעקב בחר בסוף בדרך, והלך איתה עד הסוף. הוא לא נלחם, ולא התעקש, ובחר בדרך הארוכה יותר, באמונה שתוצאותיה יהיו אמיתיים יותר עבור עם ישראל. ההכנות שלו היו כנות, אך ברגע אמת הוא בחר בדרך, והתפלל עליה, ומסר את עצמו אליה.

כי איש אמת חייב לבחור, גם מול הפחד, גם מול ההבנה של כל הצדדים. וכאשר בוחרים, צריך ללכת עם הבחירה, ולקבל על עצמינו את תוצאותיה. או אולי יותר עמוק, לשחרר את התוצאות לקב"ה. זו האמונה האמיתית: כאשר נפעל בעולם, כאשר 'נעשה', נדע להיות פתוחים לקבל את הלימוד הנובע מהבחירה, לקבל את ה'נשמע'. כי מתחת לכל בחירה נמצאת השגחתו יתברך, שהולכת איתנו, ושומרת אותנו תמיד, אם רק נשים לב אליה. וכל 'אני לא יודע' הופך לדיבור אמיתי של 'ואף על פי כן אני חי ובוחר ואני זורק את עצמי עליך, אלוהיי, שתיקח את בחירתי ותעשה עמו כרצונך הטוב'.

ובעזרת ה', ובאמונתנו האמיתית בעצמינו, נזכה לפעול טוב וישועה גם אל מול האפשרויות האחרות הרבות, כמו שיעקב – שידע ש 'הלכה היא עשו שונא ליעקב' – הצליח לפתוח, לפחות לרגע, את ליבו של עשו לאחוה אמיתית. ונזכה להיות אנשי אמת, אבות ואמהות, חברים וחברות טובים שמוכנים להיכנס בלא ידוע ולהשתדל. וה' יברכנו בישועה אמיתית, בטוב, בשפע, ברפואה, בהרגשת מלאות בחיים, בלב טוב.

שבת שלום

רז