הארה מהלילה הרביעי ה'תשע"ו

ב"ה,

קהילת ואני תפילה

במובן מסויים בית שמאי ובית הלל מסכימים על הדלקת נרות. יש את המצוה הפשוטה – נר בכל לילה. אבל אם רוצים להדר מן המהדרין (דבר שנראה שכל עם ישראל רוצה בחנוכה) – בין אם מדליקים משמונה עד אחד או מאחד עד שמונה, העיקר שצריך להדליק מספר שונה כל לילה. בחנוכה בשורשו האמיתי, למי שרוצה להתחבר אליו בצורה הכי אמיתית שלה – צריך לשנות בכל לילה. אסור להתרגל לחנוכה.

בכל יום צריך לחפש את המציאות המיוחדת של היום. ובחנוכה, שעניינו התחלה וחינוך, בכל יום צריך לראות שהאור מקבל עוד מימד ומשמעות

כן, גם לנס חנוכה אפשר להתרגל. אמנם יש בו אורות, ושרים על ההתחדשות הגדולה. אבל יש מנגנון בתוך הנפש האנושית שמחפש סדר והרגל. אז אפילו בצורתה החיצונית, גם בית הלל וגם בית שמאי היו חייבים שינוי כל לילה. כי העניין בעומקו אינו רק לראות את האור, ולשמוח בישועה. צריך להעמיק ולגדול עם האור – מוסיף והולך או הולכים בצעדי לילה אל האחד. יש שאיפה בחנוכה, יש חלום שלאורו אנו מוארים. ודווקא בלילה רביעי, כאשר כבר יודעים אנחנו שהאור יימשך, וקיבלנו את מציאות הנרות כקבוע בפתחינו – דווקא עכשיו צריך להתעקש לא להתרגל. אולי בגלל זה, למרות הצורך להביא את חנוכה לתוך עולם הגוף, ולאכול מאכלי חנוכה הנהוגים בכל עם ישראל, קבעו חז"ל את הימים האלה דווקא להלל והודאה, יום טוב שמוקדש לפלא והכרת החידוש. אוכל עם כל אורו ויכולתו להגשים רעיונות רוחניים, יכול גם להכביד ולהסתיר. אז כדאי לאכול בחנוכה, אך לא לעשות מזה עיקר העניין.

וכך רבי נחמן לימד גם על התבודדות, אותו רגע ביום שאדם הולך להיות לבד עם בוראו ולדבר דיבורי עצמו – צריך לחדש בכל פעם. מכל דבר אפשר לעשות הרגל, תמונה קבועה, עגל זהב. גם מהתחדשות. בכל יום צריך לחפש את המציאות המיוחדת של היום. ובחנוכה, שעניינו התחלה וחינוך, בכל יום צריך לראות שהאור מקבל עוד מימד ומשמעות. בשמחה, בהודיה, באור.

אור חדש על ציון תאיר. אור שיהיה בכל פעם חדש. כי הקב"ה לא חוזר על עצמו אף פעם, גם כאשר הצורות דומות. מחדש בטובו בכל יום – מעשה בראשית. והדבר אינו קשה או דורש – טבוע בעצם קיומנו שהעולם והחיים שלנו הולכים לכיוון, גם אם איננו יודעים את זה. וכל רגע הוא צעד בכיוון. ה' יאיר עינינו לשמוח ולגיל בחדש.

חנוכה שמח

רז