שבת חנוכה, ראש חודש טבת נר שישי ה'תשע"ו

נשמע חלום לפתור אותו

ב"ה,

ברוך ה' בורא חלומות רבים ופתרונן, ומחזיר חזונות למוחות מתים. עולם החלומות הקם לתחיה, ומקים מעפר נפשות מיואשים, הוא עניין שבת חנוכה ופרשת מקץ. בתוך הסיפורים הקשים של החיים – רעב ומקרי החיים המייאשים הזורקים את יוסף לבור על לא עוול בכפו – מופיעים חלומות חדשים וישנים מאוד להניע את החיים אל הגאולה. הם מולידים תעוזה ודרך חדשה שמגלים פתאום את עומק השגחתו של ה', ועד כמה 'אלקים חשבה לטובה תחת רעה'. מתוך האבדון, מתנוצץ פתאום בראשם של צדיקים (יוסף) ואף רשעים (פרעה) אור גנוז שמראה - מנקודת זמן רגעית זו ועד סוף העולם - ומוליד לא רק הבנה, אלא חזון של דרך עתידית.

חושדים אנו, ולפעמים בצדק, מחידושים. אך ביסוד בחנוכה רוצים אנו לראות בכל לילה אור חדש. ובחיים שמתחדשים בחנוכה ומוארים ממנה, מתפללים אנו לראות באמת את החידוש, את החודש הקרב ובא

בעולמנו הטרוף והמשתנה ללא הרף בתוהו לא צפוי, בחיים מולידי יאוש לעתים, אור החלומות הוא ישועה גדולה. לגעת בנקודה הנמצאת בתוכנו בתת-מודע, בעל-מודע, שמחביאה סודות על הקשר בין המציאות העכשווית לבין עולם של גאולה, שפע, טוב ואהבה – זהו משאת נפשנו.

כי עמוק בתוכנו חבויה נקודה של רוח הקודש, של איזה ידיעה על ייעוד חיינו – רחוק או קרוב. וכך לפעמים, ברגעי חסד, מתגלה לנו חלום אמיתי, שהוא יותר מאחד מששים בנבואה, ומעורר אותנו. ר' נחמן לימד שכל דיבור אמיתי בין אדם לקב"ה, היה הווה ויהיה, יש בו בחינה של רוח הקודש הזו. וככל שאדם מזכך את הקשר שלו עם ליבו, הלב מגלה לו יותר מכוח צפון זה, ואדם יכול לדעת עתידות על חייו. זוהי כנראה הדרך הישרה יותר, שהיא קשה לנו כי היא דורשת כנות ופינוי התודעה מכל דבר חוץ מהקשר האלוקי הישיר.

אך גם לאלה מאיתנו שעוד לא נגענו בנקודה זו בפנים (לכאורה זה כולל את כמעט כל העולם) יש עדיין נגיעה בחלומות אלו. כי כל חלום נוגע בצורה מאוד קטנה במעיין הזה. מה שחסר לנו זה פותר אמיתי. כך פרעה אמר "ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי." חז"ל הוסיפו – היו פתרונות, אך אף אחד מהם לא נגע באמת של פרעה. ליוסף הוא קורא כי הוא שומע חלומות "לפתור אותו". אין אנו יודעים לקרוא חלומותינו, או שאין אנו זוכרים אותם, וצריכים אנו למצוא את אותו אדם המחובר לפתרונות האלוקיים. במובן מסויים זהו עבודת הצדיקים – החזרת אבידת רוח הקודש אל תוך חיינו. בראייתם הזכה מתווים הם לנו דרכים חזרה אל יסוד פנימיותנו האמיתי, ומזכירים לנו כי עמוק בפנים האור גנוז – חתום בחותם של כהן גדול הדורש שכהן כזה יבוא לפתחו.

התפילה העמוקה בתוכנו היא לראות את האור שעוד אין אנו יכולים להשתמש בו מעבר לראייה, אך הסתכלות זו תוליד בנו תובנה על הצעדים הבאים בדרך

וכך הופיע חנוכה – חלום של כהנים אמיצים שהתעוררו להחזיר לעם ישראל חלום גדול, בזמן שמחייהם ניטל האור הגדול הזה. היוונים החשיכו עיניהם של ישראל, ולימדו אותם שהחיים הנגלים הם סוף הדרך. אך לעולם אין דבר זה נכון. בתוך המציאות יש תמיד יותר מהנגלה לעין. כמו שרב קוק האיר – כל דבר נגלה הוא רק גילוי של עולם נסתר המניע אותו. העמוקים שבתוכנו, עם ראייה של אור הגנוז, מחפשים בעולם הנסתר את החיבור האמיתי המלמד עתידות.

כי יותר מכל חג אחר, חנוכה הוא חג המרוכז בעתיד. הוא התחלה וחניכה של דרך שמוסיפה והולכת כדי להעלות את העולם ואותנו בקודש ולא להוריד. התפילה העמוקה בתוכנו היא לראות את האור שעוד אין אנו יכולים להשתמש בו מעבר לראייה, אך הסתכלות זו תוליד בנו תובנה על הצעדים הבאים בדרך. סוף תקופת הדין, על פי התפיסה החסידית, הוא להגיע לנקודה שבו הדין והחושך מוליד אצלנו התעוררות חדשה - ובמילים של יוסף המפענח צפונות – 'כי הפרני בארץ עניי'. ובכל יום בחנוכה אומרים אנו את אותו פסוק מהדהד בכוחו הגדול – 'מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה."

והגילוי נמשך בפרשה מעבר לחלומות פרעה, חלומות כלליים על מהלך העולם, אל חלומותיו האישיים של יוסף והוא זוכר פתאום את חלומות האור שמילאו את תודעת הנעורים שלו. ופתאום מכיר הוא מחדש את מה שה' האיר בלבו עשרות שנים לפני. חלומות אינם רק מסתכלים הלאה, אלא יש בכוחם לעורר אותנו אל דברים שידענו פעם וזנחנו מחוסר ידיעת הדרך ומייאוש הנולד מהמציאות הלא-מתגשמת. ובאותו רגע של הבזקה שמימית קרואים אנו לתפוס את האור ולהסתער איתו קדימה, להילחם עליו בכל עוז אף אם עדיין המציאות לא מגלה את פניו האמיתיים.

כי אפילו תנועת ההדלקה, שמעידה על הנכונות להתעורר, יקרה היא מאוד ויש בה את תקוות החלום

אין אור זה מצמצם את העבודה או מקל על הדרך, אך הוא מאיר ונותן תבונה כדי לקשר עתיד להווה ועבר. ויותר מכל חסרות לנו לזה חכמה ותבונה, דעת פנימית אמיתית. חנוכה, חג השמן המסמל את החכמה, ושמונת הימים שבני בינה קבעו לנו, מגיעה אלינו מאותה תקופה של המכבים, אך היא מאירה לנו גם ממקום שגנוז לעתיד להאיר לנו באפלת בלבולנו. וגם אם עדיין התובנה לא ירדה לנו, בפרטיות או בכלליות, הנרות מזכירים לנו לחפש אותם.

כי נרות הם כלי החיפוש תמיד. 'אחפש את ירושלים בנרות', 'נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן'. יש לנו נר תמיד בפנים שמחפש אותנו, ואת הגאולה הגדולה. ואם שכחנו אותו, כבינו אותנו בבהלתינו, או בכלל נולדנו מבלי שילמדו אותנו איך הוא נראה – חנוכה מצווה עלינו להדליק שוב. ומכאן נולדה מחלוקת בהלכות חנוכה – האם הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה? האם ההתעוררות חייבת להיות מונחת בכלי ברור ובמקומו כדי שהוא ישפיע את אורו? או שמא מספיקה לנו ההדלקה, וסומכים אנו שאם נראה את האור – אף לרגע – הוא יוקבע בפנים וידחוף אותנו לחלום שנית. בפסק ההלכה נקבע שהדלקה עושה מצווה, למרות שעדיף כמובן להניח את הנרות במקומם. כי אפילו תנועת ההדלקה, שמעידה על הנכונות להתעורר, יקרה היא מאוד ויש בה את תקוות החלום. גם אם הדבר היחיד שייצא לנו בחנוכה זה הוא רק האש והרצון לחפש את החלום האבוד, את רוח הקודש הטמון תחת מקדשנו הטמא – כבר התחנכנו להפליא. ומתפללים אנחנו, מתפללים חזק מאוד, שה' יפתח עינינו לראות וישלח איש (או אשת) פתרונים שיעיר ויאיר לנו.

ויהי רצון, בזמן מלא תהפוכות וטירוף זה, שהחג ייטע בלבנו חלומות אמיתיים, ושנזכה להאמין שיש דרך המחברת את המציאות אליהם, להפרות לנו בארץ עניינו, להזכיר נשכחות ולגלות את עומק אורנו המואר מבית מקדשינו, ויאר ה' פניו אלינו ויחנכנו ויחכמנו ויזכנו לימות המשיח.

שבת שלום

חודש טוב

חנוכה שמח קהילת ואני תפילה

רז