ב"ה,
חודש חדש הלילה ירד עלינו. עצם ההתחדשות בחנוכה איננו חידוש – כל החג הזה אנו מתחדשים. אפשר כמעט לומר – הפלא הוא שמתחדש חודש כמו כל החודשים. כמעט היינו מצפים שמשהו אחר היה קורה הפעם... אבל אולי זו הנקודה. אולי סוף סוף עניין של התחדשות, של התנועה קדימה, של ניגון חדש שמזריח את קולו עלינו – הדבר ייהפך לדבר טבעי. לא שגרה – אך מקובל ולא מזעזע. כבר שבוע מתחדשים עלינו אורות.
כשיש כבר שבע נרות, אפשר כבר להביט נכחה אל התהום, ולבטוח באור שלנו להחזיק שמה. הלבנה כבר צומחת, יש אור בחושך, וכמעט אפשר יהיה לקחת את הדרך אל תוך השנה
נזכר אני באחד הברכות הגדולות מפרשת בחקתי. "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים". רש"י אומר: 'אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעדעים ממני.' החויה הרוחנית המתחדשת היא אמורה להיות הזרימה הטבעית החופשית שלנו. וחוסר הזעזוע אינה מעידה על התרגלות אלא על הרמוניה. כך אפשר לומר אחרי שבוע של חנוכה. אנו כבר בתוך זה.
אבל אולי יש עוד עומק. היום ראש החודש היחיד בשנה שאומרים בו הלל שלם – הלל שבו אנו יורדים אל התהומות של מוות ועבודות זרות ריקות וחסרי החיים בשבח וההודיה שלנו. כשיש כבר שבע נרות, אפשר כבר להביט נכחה אל התהום, ולבטוח באור שלנו להחזיק שמה. הלבנה כבר צומחת, יש אור בחושך, וכמעט אפשר יהיה לקחת את הדרך אל תוך השנה. עומק ההארה היא כאשר היא עומדת גם אל מול הקושי והאפלה.
וגם היופי שבאור מתעצם ברגעי ההתמודדות. גבורה, התגברות עוצמה כמעט תמיד מאירים בצורה אחרת כאשר הם מתייחסים אל הצד האחר, זה לעומת זה. ומשמעות הרע מתבהר לאט לאט, בו בזמן שהוא מתחיל להחלש ולהעלם. כך בשיר "מעוז צור", כך בקהלת, כך בצבעי הצייר שיודע להתשמש בכל גוון כדי לחזק את יפי הציור.
ומצפים אנו להבין לאן החג הזה יילך בסופו. כבר אפשר לדמיין שיהיו שמונה ימים, עוד לפני הגיע "זאת חנוכה". שבע יהפוך לשמונה, ובחקירת סוד זה נלך כל היום הזה.
שבוע טוב קהילת ואני תפילה
חנוכה שמח
חודש טוב
רז
Comments