ראש חדש טבת, נר שישי ה'תשע"ה

ב"ה,

יש שני סוגים של חידושים שאנו חוגגים בחנוכה. הראשונה היא המצוה הפשוטה – ההכרה שאנו מחוייבים אליה בשורש. להדליק נר אחד בלילה, כמו שבמקדש הדליקו אותו מספר נרות כל לילה. הארה זו היא שמתבטאת במושג "עם הנצח". הנס שהנרות בערו כל לילה הוא דבר גדול – חזרנו וחוזרים אנו שוב ושוב. אי אפשר, אפילו אחרי אלפיים שנה, למנוע ממנו לחזור אל הארץ. וכמו שחזרנו אז – נחזור אל המקדש שוב. הפלא שהוא עם ישראל – נס גלוי שה' עשה למכבים היא הדבר הפשוט שצריכים אנו לזכור. וכך, בניגוד לכמעט כל החגים האחרים, על פני השטח חנוכה חוגג את המלה 'גאולה' במובנו הפשוט: חזרה אל המקום משם באנו. בפסח יצאנו ממצרים אל עולם חדש, ובשבועות קיבלנו תורה חדשה, ובפורים קיבלנו אותו באהבה בפעם הראשונה. אך בחנוכה חזרנו אל אותו מקדש – טהרנו אותו, ומצאנו את הפך הישן והטוב, חתום בחותמו של כהן גדול. וזה בעצמו חידוש עצום, כי איך יכולנו לשרוד כל פעם, לחזור שוב ושוב? רק נס יכול לתאר אותנו. ועל הארה זו חייבונו חכמים, וביטאנו את זה בשיר "מעוז צור". כל פעם יצאנו מזה, כל בוקר אנו קמים שוב, כל נפילה גוררת בעקבותיה תקומה מחדש.

חושדים אנו, ולפעמים בצדק, מחידושים. אך ביסוד בחנוכה רוצים אנו לראות בכל לילה אור חדש. ובחיים שמתחדשים בחנוכה ומוארים ממנה, מתפללים אנו לראות באמת את החידוש, את החודש הקרב ובא

אך באמת זהו רק שלב ראשון. אני מאמין שכולנו בתוכנו כוספים בכל זאת למשהו אחר. לא ייתכן שגאולה זה רק חזרה אל המקור. אמנם באמת זה דבר מדהים, אבל זהו? רוצים אנו חידוש אמיתי. ופתאום האיר לי הלילה שלכן עם ישראל לא הסתפק בחיוב הפשוט. אפשר לשאול כל יהודי או יהודיה, דתיים או לא, יודעים משהו על המסורת או שלא – כמה נרות מדליקים בלילה השישי? וברור שיענו – שש. מהדרין מן המהדרין. כי בתוך תוכנו יודעים אנו – חייב להיות שכל יום יש חידוש. האור איננו רק חוזר, כמו שהיה במקדש. נכון שחזרנו, נכון שכל לילה במקדש הדליקו שוב ושוב את המנורה, נכון שחזרנו לארץ אחרי אלפיים שנה, ושוב יש לנו שלטון שלנו. אך בנשמותינו יודעים אנו שחייב להיות משהו חדש. ואולי, במודע או שלא, זו הסיבה שחנוכה הולך עד לראש חדש ואחריו.

אמנם גם ראש חודש נראה שחוגג את חזרת הארת הירח שוב כקדמותו. אך בשבילנו ראש חודש כשמו כן הוא – ראש חדש. כל חודש בכל שנה הישן והטוב איננו מספיק. אנו אומרים זאת כל בוקר – המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. לא רק שהשמש עולה שוב (דבר שאסור לראות כמובן מאליו), אך היא עולה על עולם חדש. אם נזכה לראות את החידוש, לחוות אותו, להכיר אותו, ואולי אף לחיות על פיו – הרי נגענו בסוד המהדרין האמיתיים של חנוכה. הגאולה באמת תהיה חדשה, והארתה בחיינו עכשיו היא כבר מחדשת אותנו. יודעים אנו שחזרנו לארץ בצורה אחרת לגמרי. ואפשר לראות את הפגמים, להתגעגע אל הישן והטוב ולחפש רק את המסורת. כל חידוש ייבחן ויישפט, ונחזור לתובנה הישנה. ויש נקודה אמיתית בזה, כי בלי המצוה הפשוטה אי אפשר להדר בחנוכה. אך דרך זו אינה לגמרי מאמינה בַאמת שהוא "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".

אמנם צריך באמת להעמיק, להסתכל טוב טוב אל האור החדש כדי לא להיתפס לצללים שבו – לתפוס את האור החדש. חושדים אנו, ולפעמים בצדק, מחידושים. אך ביסוד בחנוכה רוצים אנו לראות בכל לילה אור חדש. ובחיים שמתחדשים בחנוכה ומוארים ממנה, מתפללים אנו לראות באמת את החידוש, את החודש הקרב ובא, את התובנה שה' מלמד עכשיו, את צורת החיים שהולכים אנו אליה.

ויש לזה הרבה צדדים, כמו שהנר קופץ הוא ממקום למקום וצריך הרבה סבלנות כדי לשים לב אליו באמת. אך התפילה שבלב, תפילתו הכֵנה של בית הלל – שיהא האור מוסיף והולך, או שנכיר שבאמת הוא כך. אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו. באמת.

באהבה,

חנוכה שמח

חודש טוב קהילת ואני תפילה

רז