ב"ה
דבר תורה זה מוקדש לעילוי נשמת הנפטרים, לרפואת הנפצעים ולחיזוק המשפחות ועם ישראל לאחר אסון מירון.
יש הרבה מלים שעולות, מדוברות, בשבוע האחרון – מלים של כאב, של אמונה, של כעס, של האשמה, של קבלה. ובתוכם שתיקה. אך גם בתוך השתיקה יש רעם גדול שנובע מידיעה עמוקה שהעולם משתנה, חייב להשתנות. והשינוי קשור בכל הרמות – החיצוניות, הטכניות, הנפשיות, והרוחניות. ה' קורא לנו, וגם אם אין אנו מבינים את הקריאה, בוקע בי רצון לחפש ולהקשיב, לשמוע וללמוד.
ומתוך כך באופן אישי אני נדחף לשקט, לעצור את המלים ולתת לקול הבוקע בתוך החיים, ומעבר אליה, להגיע לתוכי ולהיקלט. דבריי, אם כן, יהיו קצרים.
אלה אינם סותרים אלא חלק מתנועה אחת. הביטול לה', התפילה המסורה באמת הולכת עם הכוח הגדול של העוצמה האנושית להתעורר ולפעול. אך עומק נקודה זו נעוצה בנקודת היסוד – נקודת הצדיק
כאשר אנו במקומות כאלה, מקומות של תוהו והתפרקות, של אסונות והתקפות וקרעים בתוך אחדות העם והעולם שלנו, נקרעים אנו גם בשאלה האם לפנות למעלה לעזרה, או להתרכז בנסיונות לבנות ולתקן אצלנו. האם נדרש ביטול או עזות פנימית גדולה לקום ולשנות? להשליך על ה' יהבי, או 'לקחת אחריות' ולפעול?
ונראה לי, לעניות ראייתי והבנתי, שהתשובה האמיתית היא שאלה אינם סותרים אלא חלק מתנועה אחת. הביטול לה', התפילה המסורה באמת הולכת עם הכוח הגדול של העוצמה האנושית להתעורר ולפעול. אך עומק נקודה זו נעוצה בנקודת היסוד – נקודת הצדיק. היא מתבטאת ביתר שאת ובעוצמה האינסופית שלה בנשמות הצדיקים האמיתיים שמוסרים את כל חייהם להניע את העולם ואת אנשיו לטוב, לאור, לקדושה, לגאולה, לקב"ה. נשמות , כמו ר' שמעון בר יוחאי, והאבות והאימהות הקדושים, משה רבינו, רות ובועז, וכמובן רבינו נחמן. נשמות שהם יסוד העולם.
הם עוברים איתנו את המעברים הגדולים – ההארות, השמחות והשבר הגדול. ובאמת חייהם הם אינם פסיביים, למרות שהם חיים בביטול גמור לה'. ובביטול זה יש להם כוח מפליא לפעול, לעורר, להתפלל ולשנות. והארתם הגדולה ביותר היא כאשר הם מצליחים לעורר בתוכנו את נקודת היסוד שיש בנו, את נקודת הצדיק השוכנת בתוך כל נשמה ישראלית – לשבור את הסתירה שבין אמונה ועשייה, בין תפילה לשקט, בין קבלה להשפעה.
ועתה, בלב הגדול והשבור שלנו, אנו מתקרבים אל אותה נקודת עומק של ספירת העומר – יסוד שביסוד – נקודת שורש בעבודה והקבלה שלנו, שבו נפתח צוהר גדול לאור הצדיקים האמיתיים. ואת האור הזה דווקא אנו צריכים בעת הזו – שלא ניסוג ברגע האמת, אלא נפתח ונפרוץ קדימה בתנועת הגאולה.
ואני עוד עומד משתומם ולא ברור על איך זה צריך להיראות, ומה צריך לפעול, להתפלל, לקבל, לשנות. אך יש בי אמונה גדולה עוד יותר בכוחם של נקודות היסוד של העולם, של צדיקי העם שלנו, של נשמות כלליות שמזכירים לנו תמיד לחפש את האמונה בעצמינו.
רבונו של עולם, פתח לנו את נקודת היסוד, את אור הצדיקים, שתשפיע עלינו בהירות הדרך וידיעה איך להתנחם, איך לגדול שוב מתוך השבר, איך להאמין.
שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה
רז
Comentarios