תהלים כב' ופורים ( המרובע)

ב"ה

דברי הצומות וזעקתם. היום זה היום של 'א-לי א-לי למה עזבתני', 'אקרא יומם ולא תענה לי'. ובזעקה הגדולה ומרה, גובל על ייאוש ובעומק מוחק אותו, בריק, 'לבי חלל בקרבי', הוא מפיל לנו חללים חללים. המסלול היחיד ל'ונהפוך הוא' עד דלא ידענו הוא בצומות וזעקתם. באגרת הראשונה לימדו אותנו על ימי שמחה ומשתה ונוח. באגרת השניה הזכירו לנו אסתר בת אביחיל והיהודי מרדכי את הזעקה.

ה'מי השילוח' – ר' מרדכי יוסף מאיז'ביץ' – מלמד שכל הרבנים והחכמים של שושן ובעולם ידעו שיהיה בסדר, שעם ישראל ישרוד. והם צדקו. רק מרדכי זעק. רק הוא היה מוכן ללכת לאותו חלל שבו האדם העם נשארים ריקים, שבו 'אנכי תולעת ולא איש...היה לבי כדונג נמס בתוך מעי'. רק הוא, ובסוף אסתר, היו מוכנים לפורים. ורק הוא עמד על דברי התורה, כי הוא נכשל בהם.

פתאום הכוחות השולטים בי נהפכים נשלטים, פתאום התורה שהיתה כפויה עלינו נהפכת לרצון, פתאום האהבה ברורה, והפחד נמצא אצלם דווקא והימים ימי משתה ושמחה

ובסוד 'כאשר אבדתי אבדתי' לבשה אסתר מלכות. היא הלב שלנו, היא הנשמה. היא המוכנה והמפחדת, השבורה והמלכה. רק היא הנופלת לפני רגליו, ונוגעת בראש השרביט. וכל נשמה היא אסתר, וכל אדם יש לו נקודת מרדכי. ומי יודע אם לעת כזאת הגענו למלכות. אין שמחה כמו פורים, כי אין שמחה כמו התרת הספקות. והתרתם בכל השנה היא תשובה ברורה ופסק. אבל בפורים אנו יודעים שההתרה אינה פתרון – עכשיו אני יודע הכל, עכשיו אני יכול לפסוק – אלא השחרור והחופש הגדול של 'ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. בך בטחו אבותינו ותפלטמו. אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו ולא בושו'. יש לי מלא ספקות, ואני מתיר אותם, משחרר אותם, חי בעולם החלל, חי וזורק עצמי על ה'פוריא', על המטה. ושם על המטה אשר אסתר עליה יפול המן.

ובמקום הזה אולי נוכל 'לבסומי', להתמלא ריח כמו הדסה היא אסתר. 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם'. פתאום הכוחות השולטים בי נהפכים נשלטים, פתאום התורה שהיתה כפויה עלינו נהפכת לרצון, פתאום האהבה ברורה, והפחד נמצא אצלם דווקא והימים ימי משתה ושמחה.

ואולי אם בצומות שלנו, בזעקות שלנו נהיה מחוברים לא רק לנשמה הפרטית, אלא בכינוס של כל היהודים, ונבקש גם על 'עמי בבקשתי, ונפשי בשאלתי', נוכל לזכות לאותה ברכה: יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה. אולי נזכה שהעם ייולד מחדש, כמו שה' עשה אותנו, כמו שבאיזה שהיא צורה, הפוך על הפוך – אנחנו באמת.

וזאת התורה אשר שמו מרדכי ואסתר לפני בני ישראל. וזאת התפילה העתיקה, על אילת השחר, שדוד מלכנו האיר לנו בכל שושן שנימצא בו. וכמו שאסתר ידעה שלא מספיק שהמלך ייתן לה חצי המלכות, אלא חיכתה, נפלה, זעקה עד שיאמר 'ומה בקשתך עוד ותעש', והוסיפה עוד יום פלאי – שושן פורים – עד שהמלאכה-מלכות תושלם, כך ימי הפורים האלה יתגלו לא רק כשני ימים, אלא כפורים משולש. והשנה, כאשר יום פורים של פרזות מצטרף לפורים המשולש של ירושלים, נזכה לפורים פשוט כפול משולש מרובע כמו השיר שעתיד לבוא ולא יעבור.

צום חזק וזעקה אמיתית

פורים שמח

שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה

רז