הארה מהלילה החמישי ה'תשע"ה

ב"ה,

קהילת ואני תפילה

כידוע הלילה הדלקנו יותר נרות בגלל היותנו פוסקים כבית הלל מאשר אם היינו פוסקים כבית שמאי. ויש לכך הרבה מובנים – ואולי עקב כך יש לי הרבה הארות הערב. אחת מהן: אחת הסיבות שאנו פוסקים כבית הלל היא שבכל פעם שהיו הם מזכירים דעתם, הם הקדימו להזכיר את דעת בית שמאי. במובן מסויים הפתיחות שלהם דווקא מגדילה את תחושת האמת, והחסד שלהם מבליט את עוצמת הדין. בפעולה (לכאורה) פשוטה זו, הצליחו בית הלל לעשות טובה הן לעצמם והן לבית שמאי.

כי כל מפגש, אפילו (ולעתים דווקא בשל היותו) מתנגש, מאיר את הנקודה הראשונית יותר. כך אמר רבי יוחנן בהתאבלו על ריש לקיש – דווקא התנגדותו של ריש לקיש לדעתו שלו פתחה את האמת של ר' יוחנן יותר. וכך כל מפגש בין בני אדם, עליהם נאמר במשנה – "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהם שונות" – הוא מפגש שמחזק את נקודת האמת הפרטית שלהם. כוחם של בית הלל הוא לא רק באהבה, אלא גם ויותר ביראה וכבוד שהם יוצרים כלפי הדעה השנייה. פתיחות אמיתית יכולה להכיל גם התנגדות, ולהבין אותה. וכך אורו של בית הלל גדול יותר מבית שמאי, לפחות כרגע, כי היא מכניסה את בית שמאי לתוך סיפורה.

בשיח הפוליטי, ואף בשיח בתוך החברה, התקבלה בתוכנו תפיסה זרה ומוזרה שטוענת – אם אני צודק אתה טועה, ואם את צודקת אז אני מושפל

היום יש עדיין מחלוקת ביניהם. וידיעת המחלוקת היא חלק מהכח בפסיקה כבית הלל. והדבר נוגע כל כך עמוק לחיינו פה. בשיח הפוליטי, ואף בשיח בתוך החברה, התקבלה בתוכנו תפיסה זרה ומוזרה שטוענת – אם אני צודק אתה טועה, ואם את צודקת אז אני מושפל. בעולם שכולו שואף לזיכוך, לאמת יותר צרופה ומדוייקת, לפעמים כך נראים הדברים. צריך לשייף ולנסור את הדעות המסתירות, את הקליפות, כדי להגיע לשורש הדברים. וכך בית שמאי שואף לרדת עד שיישאר אור אחד נקי ומזוכך. אך באופן כמעט פרדוכסלי, דווקא היכולת להכיל מגבירה את האור ומאירה יותר את האמת. ולמרות שאור זה – הלילה החמישי – איננו יוצא (לפי לוחנו) לעולם בשבת, השלום הטמון בו גדול אף יותר מן השבת.

ודווקא בארץ ישראל הדבר מתחזק. בעומק של מקום זה יש יכולת להכיל יותר. ואולי הדבר טמון בדבר שלמדנו הערב מ(הרבנית) הדסה פרומן – הקדושה של ארץ ישראל היא קדושת ההשתקפות. ככל שמתקרבים יותר לשורש הקדושה, ההשתקפות בין למעלה ולמטה, בין שמים לארץ, ולהרגשתי גם בין דין לחסד, בין בית הלל לבית שמאי - כל ההזדהויות האלה מתחזקים ומתעצמים, והכל מתקרב. ובשמחת בית הלל והתגברותו הלילה, מתגברת היכולת של חסידיו לקבל ולהבין גם את חסידי בית שמאי. הם אינם מפחידים או מרתיעים, אלא שאורם נכלל בתוך אורנו – שהרי בתוך חמש יש ארבע (מספר הנרות לפי בית שמאי). יודעים אנו שצריכים אותם דווקא להשלמת התמונה, גם אם באותה נשימה אפשר לדבר על חסרון עמדתם.

ובתפילתו של ר' קוק שראה את האחדות העמוקה הזו כעבודתו הגדולה של עם ישראל, מתפלל גם אני לקבל את החכמה של איך לעשות את זה – איך להכיל בצורה אמיתית, כך שהאור ימשיך לגדול, מוסיף והולך.

חנוכה שמח

רז