הארה מזאת חנוכה ה'תשע"ו

ב"ה,

כל כך הרבה פנים לעניין של 'זאת חנוכה'. הלילה, אחרי יום קצת שפחות האיר (באופן אישי), הדלקנו נר שמיני. הנר הראשון שהדלקנו (הוא הנר החדש "השמיני") התקשה להידלק. נדלק פעם אחת, ואז נכבה והיה צריך להדליקו שוב. ופתאום הבנתי עניין של היום השמיני – אותו יום שחוזר ללילה בשבוע שהיה בלילה הראשון, אך ממקום מאוד מואר ועמוק יותר. זהו הלילה של תשובה, שמזוהה עם הספירה השמינית, בינה, שלוקחת אותנו אל אותה נקודה שהתחלנו בה – רק בעומק של הבנה והכרה שורשית. תשובה היא לחזור, אך גם להגיע למקום חדש – השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. זהו האור האמיתי שנוגעים בו בסוף התהליך של שמונת הימים. אחרי הכל (ולפני הכל) מאיר בעולם אורה של התשובה.

והשאלה העמוקה מה יותר חזק, יותר עמוק – ההתחדשות או הגעגוע והחיבור אל השורש והמקור?

בתשובה טמונה קושי, ואין אדם עומד עליה אלא אם כן נפל בה קודם. אך יחד עם זאת התושבה נותנת משמעות לקושי, מאירה אותה ומלמדת כי הכל באשר לכל הוא התחלה חדשה. מעל לכל נמצאת תודעה שחבויה גם בתוך הכל. הקב"ה סובב את כל העולמות, מעבר לכל דבר, מתנשא מעל השמים, אך גם נמצא בתוך כל חויה וחויה. ממלא הוא את המציאות בשכינתו. ונקודת החיבור, רגע התובנה איך שמה שמסובב ומה שממלא הם אחד – זהו רגע של תשובה. אדם מרגיש בה שילוב של שמחה ובושה, ובתפילה שהתשובה תצליח בפעולתה – השילוב הזה מוליד התחדשות. נדחפים אנו אל מציאות מעבר למה שהכרנו שהיא גם מוכרת לנו מאוד מעמקי הפוטנציאל והשורש שמשם אנו באים.

'זאת חנוכה' – כי באמת זאת חנוכה: זאת התחלה, זאת ההשלמה, זאת נקודת הסיום. התשובה מוסיפה על הכל, בו בזמן שהיא מלמדת שחזרנו לאותה נקודה. המעגל נסגר אך החיים נפתחים, ומודים אנחנו גם על הנפילה והחטא, מכירים שבלעדיהם לא היינו מגיעים לנר השמיני. הנס הוא תוצאה של המלחמה הקשה, שהיא בתורהּ נובעת מעצם הגלות. והכל חוזר חלילה כמו הסביבון שיש לו צד של ניצחון, וגם צד של הפסד. העיקר להסתובב סביב נקודת האמונה, ללמוד עליה וליפול בה ולקום בה שוב. כמו שחברי לימד אותי בתחילת השבוע של חנוכה: שבע יפול צדיק וקם – והקימה היא הנר השמיני.

בנקודת ראות של התשובה, אין דבר שאינו מאיר חוץ מהיאוש.

וחוזר אני על נרותיי עוד פעם אחת הלילה. עתה, לקראת סוף בערם הלילה, נשארו רק שניים דלוקים עדיין – החדש (השמיני) והנר הראשון. חדש ימינו – כקדם. והשאלה העמוקה מה יותר חזק, יותר עמוק – ההתחדשות או הגעגוע והחיבור אל השורש והמקור? אני יודע שאין תשובה באמת, אך נרותיי מדברות השנה: הנר השמיני נכבה ראשון, ועוד דולק לו הנר הראשון, שעומד במקום בו הדלקנו לפני שבוע. 'אני ראשון ואני אחרון', אומר ה'. האור האחד הוא האור האין-סופי האחרון גם. ומה שהתגעגענו אליו בתחילה עוד עומד בלבנו, מאיר ומדליק אותנו תמיד.

החזירנו בתשובה אמיתית, ונתחיל שנה חדשה מאור חדש זה.

שנה טובה

חנוכה שמח

אוהב באמת, רז