האדרת נכנסת

ב"ה

והנה הגיעה האדרת של השנה, מכסה את כולנו בהתחדשותה. וכמו בהתלבשות החיצונית של השלג כצמר, וכמו לבוש המלכות של אסתר, יש באדרת זו כח להכניסנו פנימה – אל השמחה, אל הנסתר, אל המהפכה הפנימית. כי הלבוש יכול להפוך פנימיות, או להסתיר אותה. וכן - גם הזמן הוא לבוש, מעטה חיצוני לנצחיות של הנשמה. השינויים הגדולים, נחלת הזמן, הם התודעה הרגילה שלנו. וכמו שמסופר על חזאי שאמר את התחזית האולטימטיבית: 'מזג האויר', הודיע בבטחה, 'הולך להמשיך להשתנות עוד הרבה הרבה זמן.'

ואל השיחה הזו – של השינויים והמהפכה, של הפנימיות והחיצוניות, של הכיסוי והלבוש – מכניס אותנו חודש אדר במלוא אדרתו ותפארתו. כי בראש וראשונה הוא חודש – החדש שבו נהפך מששון לשמחה, מיגון לישועה – וחודשים הם עולם השינוי והלבוש. באמת כל מילותינו לזמן מרמזים על שינויים – שנה, שנייה, חודש ואף דקה שבדקה. ומתחת למעטה השינוי המתמיד, נעמדת לה הנשמה – החלק הנצחי היודע כי 'רוח והצלה יעמוד ליהודים', שאין עוד מלבדו, ושיש אחדות בה כל ההמנים שבעולם אינם יכולים לגעת. והיא צופה – בדאגה ובצחוק מסויים – על תמורות חיינו, עתים מתגלה ועתים מסתתרת.

מתנה גדולה היא המעטה הלבן שהלביש אותנו אוהבינו בפתח חודש האדרת. היא נובעת מקור גדול, מחושך וענן, מסודות של חורף ותלאה. אך בכוחה להפוך רע לטוב מאד, ויגון לשמחה

עכשיו, חודש לפני ירח הגאולה, רגע לפני האביב והגילוי הגדול, נוגעים אנו,חשים אנו, את ערך הלבוש וההתכסות. גילתה לנו אסתר, כאשר היא לבשה מלכות, שלבוש יכול להיות הכרטיס לפנימיות. לומדים אנו על אדר ופורים מהשתקפותו במחציתו השניה של השנה: ביום כיפור, שבו חטאינו מתלבנים כשלג, ובאדרתנו הלבנה מתגלית נשמתינו הצחה והטהורה. ועתה, בעיכוב של חצי שנה, הכיסוי הופך לסוד של גאולה מפתיעה, ההסתרה עצמה – נשקו הגדול של הסטרא אחרא – הופכת מפלתו הגדולה.

אך זוהי הארתו של פורים, ואנו עדיין רק בראשו של חודש זה. עדיין 'מן המצר' קוראים אנו לי-ה, לענות לנו במרחב. מחפשים אנו את אותה אמת פנימית שתחבר בין הנשמה לזמן, בין הלבוש למה שבתוכו. וכך היא האות של חודש זה – האות 'ק'. היא מתחילה את הקלות וגם את הקושי, ומחכה היא לקדושה. או שהיא מחקה אותה, כמו קוף בפני אדם. כי 'ק' היא אות ההשתקפות והלבוש, שמתארת את הפנימיות ואת הלב – ומהפכת אותם. אנו, אנשי הקוּף, שעוד את אורנו הפנימי המהותי לא מצאנו והארנו, צריכים אנו ללכת בעקבות אלה שמאירים מתוכם בלי צורך בהשתקפות. רוצים אנו לפחות לקבל אור מהם, לקבל לבושים מתאימים שיוכלו להוביל אותנו פנימה אל המלך שבפנים.

כי אמרו חז"ל – לעולם ימוד עצמו אדם כאילו שרוי במעיו קדוש. ובאמת יש בתוכנו קדוש, אך ה'כאילו' היא תודעתנו בינתיים, כל עוד הארה זו לא התגלתה לנו. זוהי ההכנה לפורים, יום הגילוי שבו – בלי לדעת – נדע. ויש ערך גדול ל'כאילו' זה בעבודתינו. לפעמים צריך לשמוח 'כאילו' כדי להאיר שמחה אמיתית. ור' נחמן אומר – גם כאשר אני רואה באחרים (וגם בעצמי) רשע גמור, צריך למצוא נקודה בו, שאם הייתי רואה נקודה זו בלבד 'כאילו' אינו רשע. ובכך אפשר להעלות את ה'כאילו' למקום של אמת. והגדילו חז"ל – לעולם ילמד אדם תורה לא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולמרות שלימוד תורה שלא לשמה היא פעולה הפוכה לכאורה לכל עניין התורה, מתוך ה'כאילו'-לימוד ייהפך הלימוד לאמיתי ממש. כי הדמיון אינו רק שקר אלא פתח לנגיעה אמיתית. הוא נוגע בגעגועינו, בחלומות שלנו, בשאיפות שלנו העמוקות ביותר. והוא מסוכן מאוד – כמו הלבושים שיכולים להסתיר או להאיר. הרבה תפילה צריכים אנו בפתח אדרת זו: שהכיסוי יהפוך לאמיתיות ושהדמיון לא יהיה אשליה.

והסוד של אדר – משהוא נכנס מרבין – הוא שמחה. הריבוי והגדילה, ההאדרה של החיים והתורה, צריכים מים (שמים) לגדול. והם מי השמחה. בלי שמחה עולם הדמיון יורד לטמיון. האשליות בדמות עמלק ו'צדיקים' מדומים שעיקר הנהגתם מובילים אל הפחד והייאוש, אל הפוטנציאל הלא-ממומש ואל חלומות הבלהות, אל חיים של קטנות וחוסר בטחון עצמי – אלה הם תעתועי אדר כאשר נטולים הם מהשמחה האמיתית. והשמחה נובעת היא מאותה נצחיות בלתי משתנית, שאינה תלויה בשינויים גם כאשר היא חוגגת אותם. מתחת למסע הגאולה והחיפוש, לתיקונים ולעבודה, מסתתרת לה האריגה האלוקית הגדולה – הלא היא חיינו, מקורם בחי החיים – שהיא עושר כבוד מלכותו, ויקר תפארת גדולתו של המלך הגדול. או במלים שלנו על הקרקע המוצקה של חיי הקושי הגדול שלנו – כשמקלפים את קליפת הסבל והכאב, עדיין יש שם משהו שאי אפשר לקלף ולהסיר. הוד והדר לבשת, וגם כאשר נסיר את הלבושים, משהו לא מוסבר נשאר בפנים לחמם אותנו בקור הגדול. עם השמחה (הזו) אפשר להרבות, משנכנס אדר.

מתנה גדולה היא המעטה הלבן שהלביש אותנו אוהבינו בפתח חודש האדרת. היא נובעת מקור גדול, מחושך וענן, מסודות של חורף ותלאה. אך בכוחה להפוך רע לטוב מאד, ויגון לשמחה. ניקח אותה באהבה, ונתפלל שהדמיון יהפוך לאמת צרופה, והחלום ימלוך עלינו, ושנתחדש – למרות כל הסימנים החיצוניים – בעטרת תפארת במהרה בימינו.

חודש טוב

שבת שלום

חברי וחברות קהילת ואני תפילה

רז