הארה מהלילה הראשון ה'תשע"ו

ב"ה

קהילת ואני תפילה,

הלילה כשהדלקנו, היה הבלבול הרגיל. הרי צריך להדליק משמאל לימין, ולסדר מימין לשמאל. או שמא הפוך? ואיזה ימין ואיזה שמאל – של המדליק או של המתבונן? ואז נזכרנו – בלילה הראשון אין ימין ואין שמאל – יש רק אחד!

והדבר הדהד אצלי בשלשה רבדים. במובן ה"חיצוני" לי – בחג שכולו חוגג את הריבוי, את האורות השונים בעם ישראל, צריך להתחיל מנקודת האחדות. אין ימין ואין שמאל, אין דתי וחילוני, אין ניגודים. בשרש כולנו אחד – ומשם אפשר שיהיו נובעים הצבעים השונים. וברובד יותר פנימי. המתח הגדול בין שמירה והגנה לבין הושטת יד החוצה לחיבור, בין אהבה ליראה – לפחות היום אין לדבר משמעות. יש רק אור.

וכאשר אני הולך עוד רובד פנימה – האם אני חוגג את מה שקרה ומה שיש (שמאל), או את הפוטנציאל הגדול הטמון במציאות (ימין)? האם אני שמח כי יצמח מזה ישועה אמיתית, או שהנס עצמו משמח אותי בלי מחשבה על המֵעֵבר? ביום הראשון, לא אכפת לי. אני רק שמח – שמח להיות בעם הזה, בזמן הזה, כמו בימים ההם. אין מציאות ופטונציאל, יש רק הויה. ובמובן הזה, משליך אני את החשבונות, ומחפש להתחבר לאור אחד פשוט שקיים בי ושאני מגלה.

אין ימין ואין שמאל, אין דתי וחילוני, אין ניגודים. בשרש כולנו אחד – ומשם אפשר שיהיו נובעים הצבעים השונים

כי עוד לפני שנדבר על מה שאשפר, ועל הפתיחות הגדולות, ולפני שאני צריך לעצום עיניים ולצמצם את ההתלהבות כדי שהיא לא תיקח אותי מעבר ליכולתי להכיל – יש רק אור אחד פשוט המאחד בין השניים. הוא מאחד בין הפשוטים להמדרין, בין הגבוה לנמוך.

ומפה אפשר להתחיל. נס גדול היה פה ושם.

חנוכה שמח

רז