זאת חנוכה ה'תשע"ה

נרות וחיפוש

ב"ה,

נר אחד שלנו דלק עד נץ החמה הבוקר. היה חזק לראות אותו בלילה ובבוקר – לפני השינה ואחריו. והדבר האיר לי שני פנים לנרות. שני פנים שיש גם לחיים ולמלכות. שני פנים לעם ישראל. ושני פנים אלו נמצאים בתוך שני צידי ההסתכלות על הנרות. שתים שהן ארבע – מבפנים ומבחוץ.

הפן היותר ידוע הוא ההארה שבנרות. הם מאירים – לתוך החושך ולתוך הבית. הנרות מכוונים אותנו אל האור ומזכירים לנו שיש לנו אור בבית, כפי שלימד אותנו ר' שלמה. כך הדבר אצל כל בית, כל נשמה פרטית. כל אחד יש לו הרבה יותר אור ממה שנראה לכתחילה. וכך גם הדבר בעם ישראל. יש הרבה עבודה, אני מרגיש, לראות את האור שנמצא בארץ ואף במדינת ישראל. דווקא בתקופה חשוכה וקשה זו – צריך להיזכר ע"י הנרות כמה אור יש. 'זאת חנוכה' היום נקרא. ואומר הזוהר הקדוש - אין 'זאת' אלא מלכות. היום החנוכה והנס שלה צריכים להאיר במלכות. ובמובן זה אם לא עשינו זאת עד עכשיו, היום צריך באמת להודות ולשמוח באור הגדול. ואם לקבל הארה מנרותיי הלילה – יש אור שידלק את כל הלילה, שיגיע עד שהשֶמש, השַמש הגדול, יאיר שוב את אורו הגדול עלינו. ועלינו לומר זאת גם החוצה – אל אלה הנמצאים בחושך בעמינו: תראו יש אור שממשיך להאיר, ואולי באמת רק מתחיל להאיר עכשיו.

והלוואי שעם ישראל יכיר, בתקופת תהפוכות זו, כי דווקא זמן החיפוש הוא זמן של אור

ומצד שני, ישבתי ליד הנרות וידעתי שבאמת אינני יודע מה הם. כי יש פן שני שמאיר בנרות - פנימה, אך גם מעבר אלינו. "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן". הנר של הנשמה מתבטאת ביסודה בחיפוש. וכך גם בחנוכה, יש נקודה של הנר שמזכיר לנו לחפש. הוא נותן כח לחפש בפנימיות, להאיר לתוך ה'קישקעס' ולמצוא יותר ויותר עמוק את האמת הטמון שם. עם כל ההארות שהיו עד עכשיו, היום הוא 'זאת חנוכה' כי היום אנו באמת יודעים שאנחנו רק מתחילים. אבל ההתחלתיות וחוסר הידיעה הם השמחה הגדולה – כי עם הנר אני יכול לחפש. ובמובן מסויים זהו באמת חנוכה. כי הרמזים לחנוכה בתורה נמצאים בפרשת בראשית, והולכים בשורשם אל אותו האור הגנוז שמחכה ומצפה לצדיקים לעתיד לבוא. האור עצמו מלא געגעוים וכיסופים והוא מאיר בנו - לחפש את העולם שבו יהיה מותר להשתמש בו. וכך כל העולם הזה מצביע מעבר אליו ומעורר אותנו לחפש, לחפש, להסתכל עוד ועוד פנימה.

ובמלכות, בעם ישראל, המסר הוא זהה. דווקא בגלל האור שטמון בנו, שמאיר בחיינו, קרואים אנו לחפש עוד. המקום שהגענו אליו עד עתה רוקד את ריקוד הנר, מתנועע בלי הפסק ומושך אותנו להתחיל מחדש, לחפש בתוך תוכי נשמת העם והתורה אחר עולם שבו האור שגנוז בנו יוכל להאיר במלואו.

והרגשתי אתמול, ביושבי אל מול הנרות, כי ההארה החוצה היא רק ההתחלה. אנו מדליקים נרות כדי לפרסם את הנס. אך בזאת חנוכה, אחרי שהארנו את החנוכיה השלמה החוצה, ההארה חוזרת פנימה. בסוף, הגילוי הגדול הוא פתח לחפש בחדרי בטן. ואני מתפלל לחפש. כי לחזור בתשובה פירושו באמת לחזר אחר תשובה. והמלכות, ה'זאת', פתאום מתגלה במובנה האחר – להימלך, לבקש עצה, לחפש אחר האמת והאהבה. זאת חנוכה, ואני מוכן להתחיל. והלוואי שעם ישראל יכיר, בתקופת תהפוכות זו, כי דווקא זמן החיפוש הוא זמן של אור. אם איננו יודעים לאן לפנות, ואין לנו על מי לסמוך, ומחפשים אנו נואשות אחר עצה להאיר את עינינו – אין מה להתייאש. אדרבה, הרי זהו סימן שעוד לא הגענו ועכשיו אפשר להתחיל. זאת חנוכה – חנוכת מלכותינו, חנוכת מקדשינו, חנוכת ליבנו, חנוכת החיפוש הגדול שהוא החופש הגדול.

זאת חנוכה שמח קהילת ואני תפילה

רז