(לא) תבערו אש

לעילוי נשמת ר' מנחם יהושעה פרומן זצ"ל

ב"ה

ועתה, בחורף הארוך, ברגעי הקור והגשם, רגעי ההתכנסות והבית, מתעוררת לה נקודה פנימית. אש קטנה, אך היא אינה נכבית. כך היה , למחרת יום כיפורים אחד, הראשון, לפני אלפי שנים, וכך קורה היום לקראת יום הפורים שמתעורר לו כאן השנה. האש שתתלקח מהר מתחילה עם שלהבות קטנות, כמעט בלתי ניכרות. משה ירד מן ההר עם פנים קורנות אך אותם הוא מיהר לכסות. ואיתו הוא הביא שני לוחות, לוחות אבן ממשיות אך לכאורה מקוררות מעט אחרי האש של חטא העגל. יש בהן סליחה, יש בהן אור חדש, אבל נראה שאת האש גזל מעשה העגל. עכשיו, אחרי שמונים יום של תשובה וסליחה, צפוי שהפנייה תהיה יותר מפוכחת, יותר שפויה.

ומשה הקהיל את העם, שמסיבה לא ברורה התלקטו בלי מאמץ, למרות כבדות הסיפור. והוא נתן להם שני ציוויים. הראשון – שמירת שבת, ובפעם הראשונה מוזכרת בה מלאכה, מלאכות אסורות. ובמקביל אליה בא הציווי לבנות את המשכן. אפשר היה לצפות שאת המשכן המעשי, שייבנה אחרי העגל, ואולי נראה כתיקון לאותה נפילה, עם ישראל יבנה בכובד ראש.

כך בדורנו היה ר' מנחם זצ"ל, שלא פחד לצעוק, ולצחוק, ולקרוא בקול גדול – אש! אש! התנועה הזו לא היתה בסתירה לרוחב לב, לרוגע וקבלה וסליחה שבאה לנחם עם שבור, אלא יחד איתם

אך משה ידע סוד קטן מעולם התיקונים. 'כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש'. כל פגם של אש, כל נפילה בוערת, כל תאווה לא מתוקנת, צריכה תיקון בוער, והדלקה מחדש בכיוון הנכון. וכך הוא רמז להם בעדינותו הקדושה. 'לא תבערו אש ביום השבת'. זו המלאכה שמייצגת את מלאכות השבת, וגם את מלאכות המשכן. בשבת לא תבערו אש, אבל בבניית המשכן...אש ועוד אש. ובאמת עם ישראל שמע, והתלהב. 'ויבאו האנשים על הנשים', בלי גבול ויישוב דעת, והביאו והביאו עד שהיו צריכים לכלוא אותם מלהביא. כל תכשיט, מוזר ו'לא מתאים' כמו שיהיה, הביאו. מראות ששימשו ליופי ותאוה הביאו. והכל מצופה כסף, והחישוקים מכסף – כיסופים וציפיות וחשק.

אפילו את איסור הדלקת האש בשבת אפשר להבין כך. אין הדבר נובע מרצון לקרירות בשבת, אלא מתוך הבנה – בשבת יש אש אחרת שבוערת, שאינה מצריכה פעולה. להיפך, אפשר לומר שאם רק נתבטל לשבת, נתבטל בשבת, האש תבער מעצמה. לא צריך להבעיר, אסור להבעיר. כי כמו שבשבת זה פגם לשים תפילין, אות על הראש, כי זו הסתרה של האות ששבת עצמה מביאה, כך ביעור האש יכבה את האש הפנימית של שבת. וכך אחרי כמה חודשים של שבר וכובד ראש, תשובה וסליחה, הבעיר שוב משה את האש הגדולה.

האש הזו מתבטאת במיוחד במתנה מסויימת שהובאה לבניין המקדש, ולחיזוקה. זוהי נתינת מחצית השקל. היא נתונה ככופר, ככפרה, אך היא נתונה גם ובעיקר כתרומה. היא תיקון אך בשורשה היא מתנה. ומשה, מספר המדרש, התקשה בה – לא הבין בדיוק את החיבור העדין הזה. אז ה' הראה לו דוגמא של מטבע. אך המדרש מוסיף עוד דבר שאינו נצרך לנתינה עצמה. המטבע שנראה בשמים, שכביכול ה' הצביע עליו ואמר "זה יתנו" – היתה מטבע של אש. בוערת היא מחצית השקל, בוערת באהבה, בהתלהבות, בהארה פנימית הולכת וגוברת של התעלות. והאש הזו, שניתנה לראשונה אחרי חטא העגל, אך בכל שנה ושנה בחודש אדר היא מתעוררת שוב – היא האש שאנו צריכים להתעורר אליה השבת, עכשיו, בחורף העז המשווע לחום.

והיא שקל שבורה, כי האש איננה ביטוי של שלמות, אלא של רצון וכיסופים. היא איננה מחפשת לבטא עצמה כסוף אלא כהתנעה, כהדלקה. ובזמן כזה, בדור כזה שאין אנו מכירים שלמות באמת, שהמשכן הוא חלום שאפשר לחוש אותו בנפש פנימה אולי, אך בהסתכלות אל העולם הוא איננו, קרואים אנו, וקוראים אנו, אל אותה מחצית שקל , מטבע של אש. אין אנו צריכים שלמות בשביל זה, אין אנו מחפשים לבטא שהגענו, אלא שאנו רוצים להתחיל את התנועה. ובדק הבית הפנימי שלנו מהדהד את בדק הבית של המקדש לו ניתנו השקלים הראשונים. רבינו קורא אלינו – תבערו אש לא ביום השבת. הציתו את הנתינה בתוך הלב. האור הגדול מתקרב וצריך את כל אחד ואחת מכם, שבורים וחצויים ככל שתהיו.

כך היא עבודתם של הצדיקים תמיד – מעוררים ומציתים ביחד עם הנחמה שהם מביאים לנו. כך בדורנו היה ר' מנחם זצ"ל, שלא פחד לצעוק, ולצחוק, ולקרוא בקול גדול – אש! אש! התנועה הזו לא היתה בסתירה לרוחב לב, לרוגע וקבלה וסליחה שבאה לנחם עם שבור, אלא יחד איתם. הביאו את חצאי שקליכם, ועצם ההבאה תהיה לכם כפרה. לא צריך לדאוג על התוצאות אלא על הנתינה.

בלבי אני מרגיש שדורנו צריך נותנים, אש תורמת,, בעוז הממטרים וההצפות ששוטפים אותנו מרגע לרגע. אנו צריכים לשמוע את קול הקורא של כל הגדולים, בחינות של משה רבינו: הסליחה לא תבוא רק בשלוות נפש רגועה, אלא בהבערת האש. ובשבת, ביום האמונה, נוכל להתחמם ולהכיר את האש הפנימית שאין אנו צריכים להבעיר אלא להתענג בו. מגיע אדר ב', האדר הגדול שמקדים באשו את אש חג הפסח, והוא צריך את השקלים שלנו, האהבה שלנו, את הנתינה שלנו כדי לפתוח את הגאולה.

שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה

רז