לימודי ישיבת הרקיע

בהתקשרות לנשמתו של מורנו ר' מנחם יהשועה פרומן זצ"ל

ב"ה

וכך כתוב בזוהר הקדוש על ה'מתיבתא דרקיעא', הישיבה הקדושה של הצדיקים היושבים שם אחרי שהותם בעולם הזה: "מי מכם שאת החושך מהפך לאור, ואת הטעם המרור למתוק, עד שלא בא לכאן [הוא ייכנס כאן]." ר' מנחם לימד אותנו שיש שני צורות של חיים דתיים. האחת הוא מהלך הדין, של הדעת טוב ורע, של חיתוך החיים והמלחמה הגדולה עם היצר. זהו כל עניינו של ה'לכתחילה' של ההלכה, ובכלל תורת הנגלה. ומי שחי חיים אמיתיים של הלכה אינו יכול להתעלם מהאמת הזו. זכור לי פעם אחת שר' מנחם גער עליי בטלפון : "אבל מה עם הצד הקשה של ההלכה?", אחרי שהצעתי גישה אחרת.

אך יש צורת חיים אחרת - עולם הנסתר, ששורש ביטויו הוא בזוהר, הוא עולם של המתקה. בישיבה העליונה בשמים, תנאי הקבלה מבוססים על כיוון חיים שאף בעולם הזה מחפש להאיר את החושך, להפוך מר למתוק. מה שחשוב אינו קו הדין אלא אמת אחרת – של שלום ושל חיבור. ובמקום זה העיקר, על משקל הפתגם הידוע, אינו להיות צודק אלא להיות מאיר. פעם ר' מנחם אף אמר – חשוב שדברי תורה יהיו יפים, ולא רק צודקים, כדי שהם ימשכו את תשומת לבו של הקב"ה. ובכלל עניין האמנות והיופי בתורה הוא נושא גדול.

השבת היא גם יום פטירתו של מורנו ר' מנחם פרומן זצ"ל, שבתורתו ובחייו חיפש את ההמתקה, את הוצאת האור מתוך החושך, מבלי לוותר על חריפותו של הדין וההלכה

וארשה לעצמי לסטות לרגע לתוך עולם רחב זה. כי פרשותינו, פרשות המשכן, שעניין אחד גדול בו הוא כפרה ומחילה, ועבודתו החלה לאחר אורו הגדול של יום הכיפורים, הם פרשות של יופי. כל מבנה המשכן צריך אומנים, כפי שתרגם אונקלוס במלאכת המשכן. כל הצבעים ודיוקי הזויות והבניין, הכיוונים והמלאכות, מעבר למשמעותם הרוחנית המכוונת, מתארים עולם של יופי ואמנות. כל זה כדי למשוך, כדברי ר' נחמן, את השכינה אל האהל הזה. הכפרה שמתרחשת בעבודת המשכן קשורה לריח הניחוח של הקרבנות, אך גם להארת הרצון שבניין המשכן התמלא בו.

ועצם הכפרה הרי היא מעבר לדין, ואינה מבוססת על חשבון נגלה. היא נוגעת במקום המחפש להמתיק את העולם, להפוך רע לטוב, חטא לתשובה, עולם הזה למשהו מעבר אליו. כל עניין המשכן, בפרט הצד בו שמכפר על חטא העגל, אינו מבטא את שורת הדין, אלא את הקרבה הגדולה לקב"ה ולאור בעולמו. וכאמור – זהו היסוד של הישיבה של הרקיע.

ומתוך כך אפשר גם להפך מוות לחיים. כל עולם המוות הוא נחלת מידת הדין, הגובה את חלקה מאז חטא אדם וחוה. אך חיינו כיהודים מוארים בחיפוש להתעלות מעל חטא זה – לכפר עליו ומתוך כך להגיע למציאות שאינה מוגבלת על ידו. זוהי משאת נפשנו. ובמקרה ההשגחה הגדולה שזכינו לה השנה, פרשות המשכן נוגעים גם בפרשת פרה אדומה. הפלא הגדול שטבוע במצוה זו, שהיא חוק שאסור להרהר אחריה, מבוטא במדרש בביטוי 'מי ייתן טהור מטמא לא אחד?'. מי יכול להוציא מהטומאה, מהמוות, מהחושך את אור החיים והטהרה? רק האחד היחיד. נקודה זו היא בסיסית ליציאת מצרים, להתחדשות הגדולה שקרתה ושקורית על אף טומאתנו הגדולה. ומי שמשתדל בחייו להוציא מהמוות, מהחושך, מהרע את האור הגדול, הוא איש של פרה אדומה.

ויש בתנועה זו הרבה סתירות, ובהכרח אדם כזה אינו מובן לעולם, ובמיוחד לעולם הדין והסדר. סתירות אלה מובנות לתוך רקמת החיים, והם יסוד הרבה שאלות קיומיות שאנו חווים אותם, ובמיוחד בכל הנוגע לאותם יחידי סגולה שאנו קוראים להם צדיקים. לכן אחד התנאים לחיים כאלה הוא הקבלה של הסתירות, הידיעה שאי אפשר להבין את הכל, ה'לא יודע' של פורים שמתגלגל לחוסר הבנה של הפרה האדומה, שיתפתח בקרוב לדילוג הגדול של פסח. זה הזמן הנוגע חזק בפתיחה הגדולה הזו.

וכך בשבת אחת נפגשים בצומת כל העניינים האלה – המשכן, הפרה האומה, ואף שבת מברכין ניסן, חודש הנסים המעלים את העולם מעבר למידה. והשבת היא גם יום פטירתו של מורנו ר' מנחם פרומן זצ"ל, שבתורתו ובחייו חיפש את ההמתקה, את הוצאת האור מתוך החושך, מבלי לוותר על חריפותו של הדין וההלכה, כי ידע שגם בתוכה טמונים החיים האמיתיים. באמת לא צריך לבחור בין שני דרכים אלה, אלא הם כמו שני ידיים, ימין ושמאל, שהחכם-לב יודע לחברם ביחד, לחיות את הדין ואת ההמתקה, את העולם הזה ואת הישיבה של הרקיע.

ובזכותו של האיש שלימד אותי והמוני אחרים חלקים של הדרך הזאת, ובהארתו, ייפתח גם לנו נתיב להביא לעולם אור ומתיקות, הלכה ואמת, ונזכה שוב לפרה אדומה, למשכן, ולישיבה של מעלה בעולם הזה.

שבת שלום חברים וחברות בקהילת ואני תפילה

רז