ואז יצאנו. אחרי המכות, אחרי השעבוד, אחרי הבשורה והאכזבה. אז יצאנו. כל צבאותינו, אלה שלא ידענו כי הם צבאות, מספרינו שלא האמדנו נכון את כוחותם. אז יצאנו כי ה' הוציא אותנו. בלילה חגגנו, ובבוקר יצאנו, מרעמסס לסֻכות.
ואז יצאנו. מעבודה לעבודה. מפרך למצוות, מעבודת פרעה לעבודת ה'. ואז יצאנו מחושך לענן, ממלך רשע למלך צדיק. מקושי לדיוק, מקוצר רוח לרוח חזקה. ממלכות מצרים למלכות ה'. אז יצאנו מגלות לתורה, מעבדות לכיוון.
ואז יצאנו וגילינו כי אנו מוצאים חן בעיניהם. אז יצאנו ופרעה ביקש שנברך גם אותו. ידענו כי כבר לא נתעב מצרי. ואז יצאנו ואיתנו ערב רב שיהיו יום אחד חלק מאיתנו. אז יצאנו וידענו כי גם את השנאה צריך לגאול, וגם את המחלוקת צריך לתקן, וההבדלה היא בשבילם כמו בשבילנו.
ואז יצאנו וידענו כי הגלות היא דבר חולף. נזכרנו כי יש דברים מעבר לחושך, ויש עולם מחוץ למצרים. אז יצאנו ונזכרנו בחלומות, בגעגועים, בארץ זבת חלב ודבש. ואז יצאנו וידענו אהבה וחסד, ופחד ורחב לבבינו. ואז יצאנו ולמדנו כי לא נשוב בדרך הזה עוד.
ואז יצאנו. הזמן התחיל מחדש, ואנו גילינו כי אנחנו עם. אז יצאנו ונולדנו, כגוי מקרב גוי, כגמול עלי אמו. אז יצאנו וידענו כי יש חודש ראשון, שהתחלות יכולות לקרות שוב, שיש חדש מאחורי הענן, מאחורי האש. וזכרנו כי אפשר לקשור את האלילים ולשחטם, ואת הבכור אפשר לפדות.
ואז יצאנו. וגילינו שגאולה היא רק פתח, שהישועה היא רק הכנה. אז יצאנו לגלוֹת שצריך להיגאל לפני שיוצאים. לגלוֹת כי כאשר מתחדשים, אפילו מדד הגלות והגאולה הוא ישן, ושיש עולם אחר. אז יצאנו והוציאו לנו את הרצפה והגג, הקירות והמבנה. אז יצאנו למקום חדש, למרחב י-ה.
ואז יצאנו וידענו כי לא רק את מצרים אפשר לעזוב, אלא גם את שליטתו עלינו. למדנו כי עולם האמת מכיל את מצרים בפינה קטנה שלו, והוא עצמו גדול ואינסופי, מופלא ומרעיד.
וכשיצאנו היה פסח. בעבורו היה כל המסע. כשיצאנו הכרנו את עלמא דחירו, עולם החירות. וידענו כי חיינו הם חיי פסח ולא אחר. וכמו כלה, שכל מחשבתה היא על חתנה וחתונתה, גילינו שעולם הקדושה-קידושין הוא מסע נשמתינו, ונגלה בו את כל מרחב פנימיותנו.
וכשיצאנו הבנו כי בפרעה נתגלה ה', כי החושך היה אור. כשיצאנו הדם כבר לא היה מכה, אלא אות על הבתים, אות שהמשחית כבר לא יבוא. כשיצאנו המוות הפך לחיים, ארץ גלותינו לארץ התגלותינו. כשיצאנו פרעה גרש אותנו, שלח אותנו, כמו כלה היוצאת מבית אביה אל בית אישהּ.
וכשיצאנו לא היה זמן. לא היה זמן להבין הכל, לא היה זמן להתבונן. כשיצאנו לא הספקנו להתמהמה כי מיד נגלה עלינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. כשיצאנו כבר לא היה זמן. והכל כמו צלי(ל) אש בער בפתאומיות. ופרעה קם לילה, ומיהר לשלחינו. כשיצאנו הפכנו בן רגע, הפכנו ונסענו, וידענו את ה'.
וכשנצא, שוב, נדע כי מה שהיה הוא שיהיה. כשנצא משה משיח. וכשנצא נעבור שוב את כל הגילויים. ושנצא העולם יהיה חדש, ואנחנו גם, וכל מה שחשבנו יהפוך לשולי, להכנה לחיים האמיתיים. ולפני שנצא אולי אפשר כבר להתחיל את החדש, בפנים בתנועה עדינה.
ולפני שנצא נרצה לצאת, ונקרא אל ה', ונדע את סגירותינו ומצרינו. ונראה אותם מתבטלים לאור המצות והפסח, לאור הירח הקטן שיתחדש עלינו במהרה בימינו. ונהפוך תורה לתפילה למציאות.
שבת שלום
רז
Comments