בואו נצא ממצרים

יש שתי דרגות של תשובה, לימדנו ר' נחמן. ישנה תשובה לא קבועה – רצוא ושוב של התעוררות, רגעים של פתיחה ורגעים של חזרה אל חושך החיים. בעומק - תשובה זו, שנראית בלתי יציבה, היא גם חשובה בדרך. כל רגע של התעוררות בונה כלי גם אם היא נעלמת מן העין מיד. אך היא אינה נותנת ביטחון, וכנראה אינה נוגעת עד לשורש. היא תשובה בתנועה, אך התנועה לעתים, באופן מתסכל, היא לכיוון מטה והיא מעלה שאלה על אמיתיות וכנות התשובה.

יש שתי דרגות של תשובה, לימדנו ר' נחמן. ישנה תשובה לא קבועה – רצוא ושוב של התעוררות, רגעים של פתיחה ורגעים של חזרה אל חושך החיים. בעומק - תשובה זו, שנראית בלתי יציבה, היא גם חשובה בדרך. כל רגע של התעוררות בונה כלי גם אם היא נעלמת מן העין מיד. אך היא אינה נותנת ביטחון, וכנראה אינה נוגעת עד לשורש. היא תשובה בתנועה, אך התנועה לעתים, באופן מתסכל, היא לכיוון מטה והיא מעלה שאלה על אמיתיות וכנות התשובה.

לעתים רבות מדי מתוסכלים אנו בהכיר את אותם נפילות, אזורי עבדות, דפוסי חיים והתנהגות שכבר רצינו להיפטר מהם

אך היא מתחמקת. בכל פעם שחשבנו שהגענו באה עוד נפילה, עוד חזרה אל מעמקי התהום או הבינוניות. והקול הפנימי המנקר משמיע את עצמו – 'לכל היותר תצטרך כל פעם לשוב לאותה נקודה, ואולי אף לתשובה אין סיכוי כלל. כמו המוסיקאי שאינו מצליח ללמוד את היצירה בלי טעויות, וקורא לעצמו להתייאש ולהסתפק, נפשנו מתעייפת מן העליות והירידות. ולעתים מוותרים אנו על השבת.

וכך פרעה מנסה, בנסיונותיו האחרונים – טוב, תלכו, אך תשאירו את הצאן והבקר. טוב תלכו הגברים. רק תדאגו לחזור. כמה שנסיונות אלו נשמעים נואשים, לפעמים אנו נכנעים לקולות האלה, ומוותרים על תשובתו של משה – "בבנינו ובבנותינו נלך, בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו... ואנחנו לא נדע מה נעבד את ה' עד באנו שמה." הטוטאליות של החיים הרוחניים נובעים מהצורך להיות מוכנים לתת הכל. אין אנו יודעים מה יידרש מאיתנו, ולכן אי אפשר לוותר על אף נקודה בדרך. אומץ גדול נדרש לאמירה ארוכת-הטווח הזו. מוכנות לעבור את הרצוא ושוב ולחזור כל פעם ולתת את כל מה שיש. כי'אנחנו לא נדע'.

יציאת מצרים איננה רק חווית השחרור, תנועה של שעבוד לחרות. היא מבטאת את האמונה והידיעה כי בשורש אנו יודעים מי אנחנו, וה' בחר בנו במכוון, באמונה שלמה ביכולתנו לעבור את הדרך הארוכה ולחיות חיים קרובים אליו ואלינו. להתחבר ליציאת מצרים איננו רק ללכת שלשה ימים במדבר, אלא להתהפך מילדי מצרים לאנשי ארץ ישראל החדשה. היא חזרה והליכה אל המהות הפנימית האמיתית. וטומנת היא בתוכה את תשובת השבת, את ההכרה החדשה והקבועה של שורש נפשנו. אין אני עבד אלא בן-חורין. אין אני צריך להתחשב בהגדרות אחרים, אלא להפנות מבטי אל ה' ואל התורה, אל הנשמה ואל האהבה.

בחווייה הדברים אינם קלים. רובנו נודה, בכנות גלויה או בתוך-תוכי המחשבה, שהתשובה הראשונה – זו הנפרצת ושבה, קמה ונופלת, לא תמידית או קבועה – היא חווייתנו העיקרית. לעתים רבות מדי מתוסכלים אנו בהכיר את אותם נפילות, אזורי עבדות, דפוסי חיים והתנהגות שכבר רצינו להיפטר מהם. אין אנו מרגישים שיצאנו ממצרים, אלא משועבדים אנו לפרעה עד עולם. ובאה פרשת בא וקוראת לנו בשתי דרכים שונות להתחבר אל החרות האמיתית לתמיד.

בדרך הראשונה היא האמירה – "כלה [לגמרי] גרש יגרש אתכם מזה!" למרות שיודעים אנו את הסיפור הארוך והמיטלטל במדבר, בארץ ובגלויות הארוכות שלנו, מבטיח ה' – לעולם לא תחזרו לשעבוד מצרים. נדע שבשורש אנו בני ישראל, ונשמותינו חקוקות אצל הקב"ה - נעבור מה שנעבור. אמירה זו אינה מתכחשת לדרך הארוכה הנראית לפנינו, אלא קובעת ומצהירה – אינכם בני מצרים, סגורים בתוך גבולותיכם בלי אפשרות לצאת. אתם 'צבאות ה' ' – אותיות בצבא שלו, בהארה שלו בעולם.

אך הפרשה מבהירה דבר עוד יותר עמוק, שביחס לתהליכים שלנו היא מהפך גדול עוד יותר. גם פרעה וגם מצרים משתתפים ביציאת מצרים. בהשאלת כלי הכסף והזהב, בנתינת עולות וזבחים בידינו, בבקשתו של פרעה "וברכתם גם אותי" למדים אנו שאף אותם נפילות בדרך, ארצות מצרים למיניהם, לדרגותיהם, לרבדיהם הפיזיים והנשמתיים – כל אלה הם בסוף דרך לגאולה. לא רק שאיננו מזוהים עם מצרים, אף מצרים עצמה היא חלק מתהליך בירור הנשמה. כל ימות החול על כל ירידותיהם ועליותיהם הם חלק מהדרך אל שבת. אם מודעים אנו למהות נפשנו, נדע גם שכל מה שבא בדרך איננו חסר-משמעות, אלא מסייע בסוף להביאנו אל השבת. לימוד זה הוא קשה יותר, אך הקושי אינו מסתיר את האמת.

תפילה גדולה נושאת פרשת בא אלינו, תפילה לידיעה כי 'חג ה' לנו', ולאמונה הגדולה בתנועתינו אל החירות, ארוכה ככל שתהיה. אמנם פרעה מחזיק מעמד וקורא עלינו תיגר יומם ולילה, ושומעים אנו את קולו בתוכנו חזק, אך בעומק מגלה לנו ה': 'ואני הכבדתי את לבו ול עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו'. כל הקושי הוא פתח גדול, אם רק נאחז בשורש הידיעה – ה' בחר בנו, ה' הוציא אותנו ממצרים, ונשמותינו הם חלק ממנו.

ותפילה היא גם זה הדף, מתפלל אני על עצמי ועלינו, שנזכה לקבל את יציאת מצרים – לא כרעיון ולא כהסטוריה אלא כאמת צרופה חקוקה על לוח לבנו ושנדע כי באמת אין ייאוש בעולם כלל.

שבת שלום חברי וחברות קהילת ואני תפילה

רז