בא דבר. כך ה' קרא למשה, כך השכינה קוראת לנו. כי הדיבור, גם לדברנים שבינינו, איננו קל. במיוחד לא כאשר הדיבור הוא מהותי, יסודי. כאשר הביטוי דורש התייחסות אמיתית, כאשר המושא הוא פרעה, אותה דמות אפלה שמצרה על החיים (ונמצאת בדרך כלל עמוק עמוק בפנים) – נדרשים אנו לסוג של דיבור שכובש, שמתעלה, שאינו מפוחד. משה רבינו פחד מפרעה, כך נשמע מהזוהר וחלק מהמדרשים. בא דבר – ואל תפחד.
והפחד איננו המחסום היחידי לדיבור. גם הדעת חסרה עיתים. המציאות חזקה היא מדעתינו, מכל הלימודים העמוקים והרוחניים שלמדנו וחשבנו שהפנמנו. ובלי דעת הדיבור עקר, מלא אשליות שווא ידועים. ולעיתים גם הדעת היא לא בידינו, מגששים באפלה בכוונת הבורא, כדי שנעבור את הכאב, וכדי שנלמד לבקש ולהתפלל על כל מילה ומילה.
גם במלים בינינו, בין אדם לחברו, צריך הרבה עזרה ותפילה. לא תמיד דיבורינו מצליח להגיע מלב אל לב. ולמרות הבטחת חז"ל, גם על זה כדאי להתפלל, שמה שייצא מלבינו ייכנס בלב חברינו
באמת התפילה על הדיבור הוא יסוד שלא היה ברור לי תמיד. המחשבה, כפי שר' שלמה אמר, שצריכים להתפלל על כל מילה שיוצאת מהפה, שהתורה שאנו אומרים הוא איכותי כאיכות התפילה שלפני (כך למדנו רבינו ר' נחמן), שגם על ההשתדלות שלנו צריכים אנו סייעתא דשמיא – כל אלה בעצם חוזרים לנקודה אחת בסיסית: עיקר מה שבידינו זה הרצון. ומלחמתינו צריכה להיות בעיקר על זה. אחרי הרצון ימשך הלב ויימשכו הידיים, ואם נתמלא רצון ובכל זאת לא נצלח, הרי שאונס רחמנא פטריה (מי שאנוס פטור מן השמים). אך צריכים אנו לרצות ולרצות, לכסוף ולבקש, ולהאיר ולהעיר את תשוקתינו פנימה. ומתוך כך דרכינו תתבהר.
השבוע, בו אנו זוכרים את יציאת מצרים, צריכים אנו לשמוע את הקריאה – 'בא דבר'. אנא התעוררו, קוראת אלינו התורה, אנא בקשו דיבור, כי ה' איתנו כוסף גם הוא לדיבורינו. ומבקש הוא יתברך בעיקר את רצוננו ותפילתינו. והיום הוא גם יום פטוירתו של ה'בבא סאלי', או כפי ששמעתי פעם – הבבא צלי (אבא המתפלל). זהו יום מסוגל לתפילה. ואני, שאינני אוהב לדבר בסגולות, מבין את זה כך: היום זה יום שהדיבור יכול להיגאל, שאפשר לפתוח את הפה ולומר ולבקש.
גלות הדיבור, קרא הארי"זל לגלות מצרים. עיקר השעבוד התבטא - בביטוי. והפך הגלות, באותה הארה גדולה של הר סיני – עשרת הדברות – יצאנו אל האור, ומילותינו נפתחו. עוד לפני מעמד הר סיני, נפתחו המילים בשירת הים. אך רבי נחמן ראה בשירה זו פתיחה של התפילה יותר מכל דבר אחר. ואם נדע לפחות להתפלל על הדיבור, ממילא המלים יזרמו והתוכן הקדוש המלא יוכל לרדת לתוך חיינו.
מחכים אנו להזמנה, לקריאה 'בא דבר'. ואם קראנו עליה בתורה ולא נשמעה היא לנו פנימה, צריכים אנו לבקשה, לשפוך ליבנו עד שהדיבור יוכל שוב לזרום ולהאיר עולם.
גם במלים בינינו, בין אדם לחברו, צריך הרבה עזרה ותפילה. לא תמיד דיבורינו מצליח להגיע מלב אל לב. ולמרות הבטחת חז"ל, גם על זה כדאי להתפלל, שמה שייצא מלבינו ייכנס בלב חברינו. ובעיקר – הכלל והעיקר הוא לא להתפחד כלל. ואם נטעה, נתקן, ואם נאמר דבר שלא כהוגן, ננסה שוב. אך אני מבקש מעצמי, מאיתנו – 'בא דבר אל פרעה... ויוציא את בני ישראל ממצרים'.
שבת שלום חברי וחברות קהילת ואני תפילה
רז
留言