לצאת בברכה

צריך לצאת ממצרים.

אז למה לא יוצאים?

למי – למה מחכים?

מחכים לפרעה.

אך הוא אמר כבר "ה' צדיק, ואני ועמי הרשעים"! הוא כבר התודה ויודע מי אדון. למה מחכים?

יש דבר אחד שהוא לא אמר. "צאו" הוא כבר אמר. "לכו" הוא כבר אמר. אך דבר אחד עוד לא.

הוא עוד לא אמר "וברכתם גם אותי". הוא עוד לא הבין שהיציאה שלנו היא בשבילו, שכל התקווה שיש לו תלויה בנו. אחרי כל מאבק הסוף צריך להיות ברכה.

גם עשו ידע זאת. אחרי שכבר הפסיד את הבכורה, והפסיד את הברכה. הוא ידע שחייב לצאת מכל זה ברכה. "ברכני גם אני אבי".

גם יעקב ידע את זה. אחרי שניצח את המלאך, אחרי שאותו מלאך שמימי לא היה יכול לו, וויתר כבר על הניצחון, התעקש יעקב – "ברכני".

כי לצאת מפרעה, לצאת ממצרים, לצאת ממלתעות היצר, אי אפשר בלי ברכה.

אי אפשר שפשוט נרסק אותם ונברח. היצר הרע חייב להיכנע עד שהוא עצמו מבקש ברכה.

וגם נותן.

אי אפשר לצאת ממצרים בלי רכוש, בלי שפע, בלי כסף (כיסופין) וזהב (אור נוצץ).

אי אפשר לעבור את הלילה, לבד, בהאבקות עם הסטרא אחרא, עם עצמינו, כביבול עם ה', בלי שכל המסע הזה יברך גם אותי. ואותו.

זדונות חייבים להפוך לזכויות.

יתמו חטאים מן הארץ – כאשר החוטאים יהפכו לבעלי תשובה.

כמו שישעיהו נביאינו האיר:

עיני עורים תראינה. ההולכים בחושך ראו אור גדול.

לב האבן חייב להפוך ל-

לב בשר.

ורבי נחמן מברס(ש)לב (לב בשר) לימד – 'ואהבת לרעך כמוך'. תאהב גם את הרע כי עדיין בו מתגלים רחמיו יתברך.

זו שאיפת חיים, זהו עבודה של חיים.

ואם אמנם אנו יוצאים, ושוברים את מצרים

ואם הכה ה' כל בכור –

עדיין ה' נתן את חן העם בעיני מצרים.

עדיין הם ידעו לאהוב אותנו.

זוהי יציאת מצרים האמיתית.

זהו הסוד.

לזאת אנו מחכים.

ולזה צריך כמה מכות לעבור.

כמה זמן, כמה התעללויות במצרים.

חייבים שפרעה יבקש, יתחנן – "וברכתם גם אותי".

כי המציאות של ישראל מברכת את העולם בסופו של דבר.

יש לנו ברכה להביא לכל חלק מעולם.

לפעמים הברכות עוברות דרך מכות, ולפעמים הם עוברות דרך שלום.

לפעמים אנו סובלים, ולעתים סובלים אנו מעצמינו יותר מכולם.

לפעמים היצר, ה'פרעה', המלאך של עשו נלחם בנו בכל הכוח, ומצליח אף לפגוע.

אך אין אנו מוותרים, גם כשהחולשה היא שלנו.

כי ה' ברך את אברהם – והיה ברכה.

וחז"ל לימדו – בך חותמים.

אברהם הוא הראשון והוא החתימה.

הברכה היא דרכנו בעולם – במצרים, בארץ ישראל, במקדש ובגלות.

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

חייב אדם להוציא מכל דבר ברכה.

ובברכה יש תפילה.

ובברכה יש שפע.

ובברכה נדע את ה' תמיד.

ובברכה יש המתקה – של כל הנפילות, של כל השעבודים, של כל הגלויות, של פרעה והמן ונבוכדנצר וכל שאר הצוררים, של הטילים והפיגועים ושל הקורונה.

ואם עדיין איננו יודעים אותה – את הברכה – ולא יכולים להוציא מכל אלה ברכה, מצפים אנו להגיע אליה.

'ואברכה מברכיך... והיה ברכה."

שבת שלום

רז