ואני תפילה 

בלבי אני שומע עוד את קולו של משה רבינו שמחפש את הגאולה, מחפש את המקום אליו נגיע כאשר נצא ממצרים. יש בי צד שרוצה לראות גאולה לא רק כתהליך

הלב פותח לנו פתח להבין את העומק הנשמתי בחיים. ובשיח המתמיד בין הלב והשכל עומדת מעליהם הנשמה, מתענגת ושומרת בעניין רב כדי שלא ייכבו

והלוואי שעם ישראל יכיר, בתקופת תהפוכות זו, כי דווקא זמן החיפוש הוא זמן של אור

מן הנס אל המציאות

ואני תפילה להחזיק את הכיסופים חזק חזק, להמשיך להתרכז באחד, פן ריבויינו יפריד ויחלק אותנו, במקום לגלות את כל היופי והפוטנציאל בנו

וכח זה, כח הדמיון, הוא המשפיע בצורה יותר חזקה על מצב רוחנו ועמידתנו הנפשית. וכך אל מול החושך המתגבר קרואים אנו לשאוב כח דמיון

כמה פעמים בחיינו אנו מחשבים שהארה או מהלך לא יוכלו להחזיק מעמד, ולכן איננו מתחילים בו כלל. אבל לימדו אותנו אותם קדושים – אם נמצא פך אחד – צר

לילה אחד תן לנו לנוח, להיות פשוטים - ולהתחבר לאור

בלי שנבחין איך זה קרה, אור השבת והאמונה מאיר בתוך חיינו. אנו מדליקים את הנרות בביתנו ולאורם ממשיכים את עבודתינו. המציאות אינה מתבטלת אלא מוא