ואני תפילה 

השבת היא גם יום פטירתו של מורנו ר' מנחם פרומן זצ"ל, שבתורתו ובחייו חיפש את ההמתקה, את הוצאת האור מתוך החושך, מבלי לוותר על חריפותו של הדין ו

ובלב תקופה זו, בין טבת לאדר, ישנו חודש מאיר, הלא הוא חודש שבט. ובהתחדשות כל חודש ישנה הארה של היכולת להתעלות מעל חושך העולם ולהאיר

אך לפעמים מעומס העבודה, מכבדות החומר, מלחץ העולם, אין רוח מספקת בתוך האדם להתרומם להקשיב אל בשורת הגאולה

הוא נדרש לחיים לא-נורמליים, להיכנס לאזור המוגדר משוגע בחיפוש אחר תשובות חדשות לשאלה פשוטה קדומה – איך מביאים את הטוב

ופתאום אני שומע בקול המגחך במז'ור האירוני בצחוק המשוגע הנופל על המטה המתגלגל על הרצפה את הניגון המזכיר את ייעודי בהשחתה הגואלת בחורבן המשיח

הדבר הראשון שצריך כדי להתחבר לארץ, למשכן הוא הידיעה על האור הנמצא בפנים והמוכנות לגעת בו, להשתמש בו, להכיר אותו

ובימים אלה, שמיום ליום כאב החיים בארץ גובר, ונשמות יקרות נלקחות, ומותירות אותנו זועמים וחסרי אונים, באה התורה להזכיר לנו: אלה הם נשמות

לעתים רבות מדי מתוסכלים אנו בהכיר את אותם נפילות, אזורי עבדות, דפוסי חיים והתנהגות שכבר רצינו להיפטר מהם

יש בינינו נשמות שונות – כאלה שהם יותר בדרכו של משה, מיוסרים אך מוכנים להילחם על האמת. ויש בינינו כאלה שמחפשים שלום בכל מחיר

הזמן העובר בעולם הבא הוא רצף של השגות והארות אלוקיות. הזמן נמדד לא בשניות אלא בגידול רוחני ובהבנה הולכת ומעמיקה של תורת ה'

מתנה גדולה היא המעטה הלבן שהלביש אותנו אוהבינו בפתח חודש האדרת. היא נובעת מקור גדול, מחושך וענן. אך בכוחה להפוך רע לטוב מאד, ויגון לשמחה

התורה היא ביטוי ושיקוף של העולם הרוחני שלנו. יש בה בחירה, ובתוכה שבעים פנים, ודרכים שונות ומגוונות. והיא מדברת גם אל אלה שיצאו מגדרה ומדרכה

הדימוי של החופה משקף מציאות אחרת – כל חתונה מביאה איתה שלמות והאהבה, וביחד עם זאת את ההתבטלות. כי לחיות עם מישהו, עם מישהי, זה לקבל מאורם ומ

בלבי אני שומע עוד את קולו של משה רבינו שמחפש את הגאולה, מחפש את המקום אליו נגיע כאשר נצא ממצרים. יש בי צד שרוצה לראות גאולה לא רק כתהליך

הלב פותח לנו פתח להבין את העומק הנשמתי בחיים. ובשיח המתמיד בין הלב והשכל עומדת מעליהם הנשמה, מתענגת ושומרת בעניין רב כדי שלא ייכבו