ואני תפילה 

הדבר הראשון שצריך כדי להתחבר לארץ, למשכן הוא הידיעה על האור הנמצא בפנים והמוכנות לגעת בו, להשתמש בו, להכיר אותו

ובימים אלה, שמיום ליום כאב החיים בארץ גובר, ונשמות יקרות נלקחות, ומותירות אותנו זועמים וחסרי אונים, באה התורה להזכיר לנו: אלה הם נשמות

לעתים רבות מדי מתוסכלים אנו בהכיר את אותם נפילות, אזורי עבדות, דפוסי חיים והתנהגות שכבר רצינו להיפטר מהם

חושדים אנו, ולפעמים בצדק, מחידושים. אך ביסוד בחנוכה רוצים אנו לראות בכל לילה אור חדש. ובחיים שמתחדשים בחנוכה ומוארים ממנה, מתפללים אנו לראות

יש בינינו נשמות שונות – כאלה שהם יותר בדרכו של משה, מיוסרים אך מוכנים להילחם על האמת. ויש בינינו כאלה שמחפשים שלום בכל מחיר

הייתי רוצה שייפתח אצלי הרצון לגשת לפיוס. פיוס בין כל חלקיי ומידותיי ודחפיי. פיוס בתוך המשפחה, פיוס עם הדתיים, פיוס עם החילונים

והשאלה העמוקה מה יותר חזק, יותר עמוק – ההתחדשות או הגעגוע והחיבור אל השורש והמקור?

כשיש כבר שבע נרות, אפשר כבר להביט נכחה אל התהום, ולבטוח באור שלנו להחזיק שמה. הלבנה כבר צומחת, יש אור בחושך, וכמעט אפשר יהיה לקחת את הדרך אל

כי נרות הם כלי החיפוש תמיד. 'אחפש את ירושלים בנרות'.. כי אפילו תנועת ההדלקה, שמעידה על הנכונות להתעורר, יקרה היא מאוד ויש בה את תקוות החלום

בשיח הפוליטי, ואף בשיח בתוך החברה, התקבלה בתוכנו תפיסה זרה ומוזרה שטוענת – אם אני צודק אתה טועה, ואם את צודקת אז אני מושפל

בכל יום צריך לחפש את המציאות המיוחדת של היום. ובחנוכה, שעניינו התחלה וחינוך, בכל יום צריך לראות שהאור מקבל עוד מימד ומשמעות

וקרואים אנו לראות כל אחד את נרות חברו, נרות חברתה, לקבל אור ולפרסם את נס ההארה הייחודית שלהם

דווקא ריבוי השבטים, הנפשות, הביטויים השונים של נפש ישראל אבינו – אותה מציאות שמולידה את המחלוקת ואת הקושי באחדות – היא זו שהיא ברכת ישראל, ב

אין ימין ואין שמאל, אין דתי וחילוני, אין ניגודים. בשרש כולנו אחד – ומשם אפשר שיהיו נובעים הצבעים השונים

העולם הדתי, שרווי במדרגות התחתונות של היראה, מלא חובות וחיובים, שואף הוא אל האהבה למלא את כלי החיפוש שלו

הזמן העובר בעולם הבא הוא רצף של השגות והארות אלוקיות. הזמן נמדד לא בשניות אלא בגידול רוחני ובהבנה הולכת ומעמיקה של תורת ה'

ובאמת גם בגוף האף הוא מעל לפה, למרות .שהם מחוברים. רוצים אנו את הריח העמוק אסתר היא הדסה בריח של הדסים, מר דכי – מור טהור

מתנה גדולה היא המעטה הלבן שהלביש אותנו אוהבינו בפתח חודש האדרת. היא נובעת מקור גדול, מחושך וענן. אך בכוחה להפוך רע לטוב מאד, ויגון לשמחה

התורה היא ביטוי ושיקוף של העולם הרוחני שלנו. יש בה בחירה, ובתוכה שבעים פנים, ודרכים שונות ומגוונות. והיא מדברת גם אל אלה שיצאו מגדרה ומדרכה

הדימוי של החופה משקף מציאות אחרת – כל חתונה מביאה איתה שלמות והאהבה, וביחד עם זאת את ההתבטלות. כי לחיות עם מישהו, עם מישהי, זה לקבל מאורם ומ