ואני תפילה 

ואז יצאנו. הזמן התחיל מחדש, ואנו גילינו כי אנחנו עם. אז יצאנו ונולדנו, כגוי מקרב גוי, כגמול עלי אמו

חלק מהביטול והאמונה, הקבלה האמיתית של מלכות ה' בעולם הוא גם לזרום ולגדול עם היציאה לפועל של כל אותם כוחות שנבנו לאורך זמן

ישנו 'ארץ זבת חלב ודבש' על שלל הברכות המוזכרות בה, אך המציאות שסובבת את האדם בגלות הוא 'גר הייתי בארץ נכריה'

כי איש אמת חייב לבחור, גם מול הפחד, גם מול ההבנה של כל הצדדים. וכאשר בוחרים, צריך ללכת עם הבחירה, ולקבל על עצמינו את תוצאותיה. או אולי יותר

וגם אם איני אותו איש שישב רק באוהל, ואם תמימותי למדה פרקים חדשים של חיים, ולבי יודע אהבה וכאב חדשים, בעומק נשמתי הנני אותו איש תם, רוצה עומק

כל דבר פונקציונלי במנורה אינו מתואר פה – מידות, סוג של שמן, גודל הפתילות. לא, מרכז העניין נראה שהוא – יופי. הדר, תפארת.

השבת היא גם יום פטירתו של מורנו ר' מנחם פרומן זצ"ל, שבתורתו ובחייו חיפש את ההמתקה, את הוצאת האור מתוך החושך, מבלי לוותר על חריפותו של הדין ו

ובלב תקופה זו, בין טבת לאדר, ישנו חודש מאיר, הלא הוא חודש שבט. ובהתחדשות כל חודש ישנה הארה של היכולת להתעלות מעל חושך העולם ולהאיר

אך לפעמים מעומס העבודה, מכבדות החומר, מלחץ העולם, אין רוח מספקת בתוך האדם להתרומם להקשיב אל בשורת הגאולה

השתחוויה, ביטול, מלכות – אלה הם דברים שיוסף חלם עליהם. והחלום היה אמתי. אך לכל אלה אין משמעות וחיים בלי שהם יבטאו איזה נקודת קרבה ועומק.

כל מלה, כל ברכה, כל רגע של תפילה הוא אחר, מיוחד ומשמעותי בפני עצמו. כמו רגעי החיים המשתנים המושפעים עלינו

הוא נדרש לחיים לא-נורמליים, להיכנס לאזור המוגדר משוגע בחיפוש אחר תשובות חדשות לשאלה פשוטה קדומה – איך מביאים את הטוב

ופתאום אני שומע בקול המגחך במז'ור האירוני בצחוק המשוגע הנופל על המטה המתגלגל על הרצפה את הניגון המזכיר את ייעודי בהשחתה הגואלת בחורבן המשיח

הדבר הראשון שצריך כדי להתחבר לארץ, למשכן הוא הידיעה על האור הנמצא בפנים והמוכנות לגעת בו, להשתמש בו, להכיר אותו

ובימים אלה, שמיום ליום כאב החיים בארץ גובר, ונשמות יקרות נלקחות, ומותירות אותנו זועמים וחסרי אונים, באה התורה להזכיר לנו: אלה הם נשמות

לעתים רבות מדי מתוסכלים אנו בהכיר את אותם נפילות, אזורי עבדות, דפוסי חיים והתנהגות שכבר רצינו להיפטר מהם

יש בינינו נשמות שונות – כאלה שהם יותר בדרכו של משה, מיוסרים אך מוכנים להילחם על האמת. ויש בינינו כאלה שמחפשים שלום בכל מחיר

הייתי רוצה שייפתח אצלי הרצון לגשת לפיוס. פיוס בין כל חלקיי ומידותיי ודחפיי. פיוס בתוך המשפחה, פיוס עם הדתיים, פיוס עם החילונים

הזמן העובר בעולם הבא הוא רצף של השגות והארות אלוקיות. הזמן נמדד לא בשניות אלא בגידול רוחני ובהבנה הולכת ומעמיקה של תורת ה'

מתנה גדולה היא המעטה הלבן שהלביש אותנו אוהבינו בפתח חודש האדרת. היא נובעת מקור גדול, מחושך וענן. אך בכוחה להפוך רע לטוב מאד, ויגון לשמחה